1, פ"ע, עת' יֶחְמַק, —  חלף ועבר במהירות, בהשתמטות, בנטיה  להצד,  entwischen; s'échapper; slip away: אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול פתחתי אני לדודי ודודי חמק2 עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו (שה"ש ה ב-ו).  — ואמר הפיטן: קמתי יחדתיו כחצובי שלהבו, פתחתי כבודי חָמַק מלבא, מצאוני לוחמי פצעוני בגוו (יוצר ב פסח, גן נעול). — והמשורר אמר: כה יעשה לנו אלהים וכה יוסיף לעם בם כאזור דבקת, אם לא ברדתך הלבבות ירדו אתך ונדדו בעת חָמַקְתָּ (עמנ', מחב' כ).  המזמרים בזמורות עברו חָמָקוּ, ובני עורב באו רע רע יצעקו (אדם שש"ק, יום הגדול). —  ובינ':  זאת מהללת ומשחקת, וזאת עוברה חומקת,  וזאת לכזבי חובקת, וזאת ידיה מנשקת (מנח' יהודה, שונא נשים).  — ועתיד:  וכמה מהיופי יראה לעתיד לבוא כשיחמקו ויעברו הכהנים במקום הבכורות (יוסף דון יחייא, פי' שה"ש, אל גנת).

—  הִתפ', הִתְחַמֵּק, — כמו קל, השתמט ורץ הנה והנה:  שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה עד מתי תִּתְחַמָּקִין2 הבת השובבה (ירמ' לא כא-כב).  — ואמר הפיטן:  שושנת העמק מה לך יושבת שוממה ודודך מתחמק (רני ושמחי, יפה נאוה).  — ולרבות עם ו ההפוך:  ואעזוב את שתי הנשים ואלך כי יראתי פן יחשדוני ותתחמקנה שתי הנשים בין הבכאים כצבאות וכאילות השדה (א' מפו, אה"צ יו).  — ובמשמ' קצף:  חבצלת שרון, שושנת העמק, נטוית הגרון, ועלי תתחמק, והביאה חרון, ללבי הנמק (רני ושמחי, חבצלת).