1, ש"ז, בהפס' חָמֶר, — יין, Wein;  vin;  vine:  ודם ענב תשתה חָמֶר (דבר' לב יד).  ביום ההוא כרם חֶמֶר2 ענו לה אני יי' נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה לילה ויום אצרנה (ישע' כז ב-ג).  — ואמר בן סירא:  מרבה חמר לכסיל מוקש מחסר כח ומספק פצע (ב"ס גני' לד ל).  — והעסיס בעודו בענב, ואמר המליץ:  זמורותיה (של הגפן) כפופות תחת משא אשכלותיהן אשר הבשילו ענבים מלאי חמר מה נעמו בנוצצם כברקת בזהר אדמדם חכלילי (א' מאפו, אה"נ ה).  — והשתמש המשורר בשביל החרוז גם בחָמָר:  ואל תתאו חמר, זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר, כשקט בשמרים (דונש על מנחם).