*, פ"י, — היה הולך אחר החמור ומזרזו: מעשה בר' אלעזר בן ערך שהיה מחמר אחר ר' יוחנן בן זכאי (תוספתא חגי' ב א). — ואחרי כל בהמה: המחמר אחר בהמתו בשבת (שבת קנד.). והלא מחמר מחמר כלאחר יד (פסח' סו:), — עי' יד. ואסור לו להנהיגה (את הבהמה) ואפילו בקול כל זמן שהכיס עליה כדי שלא יהיה מחמר בשבת (רמב"ם שבת כ ו). יושבת בריחים ומשמרת הקמח ואינה טוחנת או מחמרת אחר הבהמה כדי שלא יבטלו הרחים (הוא, אישות כא).