* 1, חֻמרא, חוּמרה, ש"נ, מ"ר חֻמְרוֹת, חוּמְרוֹת, —  כמו חֹמר, הוספת אסור וכדומה: והלא קולותיו של אחאב הם כחומרותיו של ירבעם ולמה נמנה ירבעם תחילה שהוא התחיל בקלקלה תחילה (ירוש' סנה' י כח:). שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח (פי' המשנ' לרמב"ם, אבות ב א).  לא רצו החכמים הראשונים לעשות מעשה להתירה בלא גט משום חומרת אשת איש וצריכה גט (הלבוש, קדוש' כח כג).  — ואמר המשורר: מי זה הוא העור ומה העדשה, רב מברך את עמו בְּחֻמְרָא חדשה (יל"ג, בירח בלילה ב).