°, ש"נ, —  עסק הַחַמָּר:  וכפר החמר ואמר לא היו דברים מעולם לא לקחתי יהודי עמי בחמרות (שו"ת מהרשד"ם, אה"ע קצו).  שלא היה דעת בני הק"ק לחייב עצמם אלא בהוצאות הבאות לצורך השליחות כמו חמרות החמרים ואכילה ושתיה הצריך להם כל ימי השליחות (שו"ת תורת חסד רעט).  וגם נתנו כתב ידם לחמרים לבלתי יזיקם יהודה כלל וגם שיפרע להם החמרות משלם וכן עשה יהודה כאשר צוה משמעון ולוי והניחם ופרע להם החמרות ג"כ (שו"ת לחם רב קפה).  חייבים שמעון לפרוע לראובן ויהודה פטור מהחמרות מפני שיהודה לא היה יכול לפטור עצמו מפרעון החמרות כיון ששמעון ולוי היו כותבים שיפרעם (שם).