°, חומרי, ת"ז, לנק' חָמְרִית, חומרית, מ"ר חֹמְרִיִּים, -יוֹת, — של החֹמֶר, מטבע החֹמר:  כי הנמצאים אם יהיו כלם בעלי חמרים יהיה לנו בזה עיון מה אמנם אחר שהיו הרבה מהם בלתי בעלי חמרים הנה אי אפשר שייוחס רבויים על התחלפות חמרי (אמונה רמה ד ג).  ובכלל צריך שימצא לו ית' כל שלימות צוריי ויהיה מרוחק ומשולל מכל ענין חומריי (מ' אלדבי, ש"א א).  להיות הנפש בלתי חמרית ולפי זה אי אפשר לומר היותה קודמת קדימה חמרית בפעולת שש הימים יראה היותה קדומה בעצמה רשב"ג, מאמ' על הנפ').  וההרגש בדברים חמריים פרטים ומקריים מנח' גינצי, מכת' אל קהל'  אלקהירא). הנה התחלתו היותר קרובה (של   האדם) אביו והוא דומה לו דמיון גדול ויותר רחוק ממנו מן ההתחלות החמריות המזונות הנכנסות בהעמדת גשמי האבות (אמונה רמה ד ג).  שהדברים האלו החמריים הנה לא יושגו רק בכחות ההיולאניות (חזות קשה לר"י ערמאה ו).  כי הוא ישיג אלו הנמצאים החמריים וירגישם (שם).  וזה מבואר מאד כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני כשהשגנו אותו ממה שנשמח בהשגות החומריות (רלב"ג דה"י טז, אוצה"ס גרבר ב).  המתפעלים המשתנים הם הצורות החמריות (ספורנו, אור עמים מה).  ולא יגברו כחותיו החמריות על השכליות כי הכחות החמריות בלי ספק מסך מבדיל ומונע אל ההשגה (מנח' קנא' לר"י מפיסא 38).  כי גברה הלשון העברית במעלותיה על כל אחיותיה ולה נתן השרביט והיא השלטת על כולנה והגדולה  שבמעלותיה החומריות היא הסגולה היקרה הנמצאת בה והיא שהונח כל שרש בשמות ובפעלים שקול וערוך מוסכם וראוי עם המושג מכל צדדיו וגדריו הכוללים אותו תעוד' בישראל א יב.