1, פ"ע, עב' חֳמַרְמְרוּ — חמרמרו המעים, היו כמו שרופים: כלו בדמעות עיני חֳמַרְמְרוּ2 מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי (איכ' ב יא). — והפנים: פני חֳמַרְמְרֻה3 מני בכי ועל עפעפי צלמות (איוב יו יו). — והלב, ואמר הפיטן: ושדי לי המר, ועזבני כחי ולבי חֳמַרְמַר, ואפסו ימי חלדי בענין רע ומר (שבת איכה, אריה). — °ועת': מי כמהו מורה חצים ומות יפלח כליותי ולא יחמרמרו והביאני עד הלום ונשארתי כערער בערבה מאמץ כח לאלמושנינו, הקד' בן המחבר. — °וכמו ת"ז, ואמר הפיטן: מלאכי שלום יבכיון מר, וצועקים בלב חֳמַרְמָר (קינ' לת"ב, דממו).
— נתפע' °נִתְחֲמַרְמַר — נתחמרמרו המעים, כמו חמרמרו: דרך בני מעים כשמשליכם אדם באור הם כווצים ומתחמרמרים (רש"י איכ' ב יא). ולפעמים תתחמרמר השחורה בטחול לא אל החמיצות השוה (קאנון ג טו א ב).
1 פֻעלעל וכמו סחרחר, מן ג.חמר במשמ' פעולת חֹם האש, ועי' הערה לקמן. —
2 אמר ריב"ג: אבל פני חמרמרו [מעי חמרמרו] הם אצלי דומים ללשון הערב חמרת אֲלַאֲדִים כלומר קלפתיו והוא אומר כי לחם דמעיו נקלפו פניו וכי חם לבו על יגונו נקלפו מעיו או מאמרם על חזקת חם הקיץ חֻמַארַה אלקיט'. ע"כ. רשי"י גזרו מלשון נחמרו המעים, במשמ' נתקמטו ונתכוצו מהחם, וכן פני חמרמרו שלקמן. —
3 חמרמרו קרי. י"מ חמרמרו זה במשמ' אדמימות. והשבעים קראו בטני או מעי במקום פני.