1, פ"ע, עב' חֳמַרְמְרוּ — חמרמרו המעים, היו כמו שרופים: כלו בדמעות עיני חֳמַרְמְרוּ2 מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי (איכ' ב יא). — והפנים: פני חֳמַרְמְרֻה3 מני בכי ועל עפעפי צלמות (איוב יו יו). — והלב, ואמר הפיטן: ושדי לי המר, ועזבני כחי ולבי חֳמַרְמַר, ואפסו ימי חלדי בענין רע ומר (שבת איכה, אריה).  — °ועת': מי כמהו מורה חצים ומות יפלח כליותי ולא יחמרמרו והביאני עד הלום ונשארתי כערער בערבה מאמץ כח לאלמושנינו, הקד' בן המחבר. — °וכמו ת"ז, ואמר הפיטן: מלאכי שלום יבכיון מר, וצועקים בלב חֳמַרְמָר (קינ' לת"ב, דממו).

— נתפע' °נִתְחֲמַרְמַר —  נתחמרמרו המעים, כמו חמרמרו: דרך בני מעים כשמשליכם אדם באור הם כווצים ומתחמרמרים (רש"י איכ' ב יא).  ולפעמים תתחמרמר השחורה בטחול לא אל החמיצות השוה (קאנון ג טו א ב).