*, ש"נ, — אֹרְחָה של חמורים:  החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום (סנה' י ה).  הלוקח מן החמרת בצור ומן המוגירות בצידון פטור וכו' רבי יוסי בר' יהודה אומר הלוקח מן המוגרות בצידון פטור ואין צריך לומר מן החמרת וכו'  ר' יהודה אומר החמרת היורדת לכזיב חייבת מפני שחזקתה מן הגליל (תוספתא דמאי א י).