לנק' חֲנֵפָה, מ"ר חֲנֵפִים, חֲנֵפוֹת, — סמי' חַנְפֵי, — א) ת"ז, שיש בו מדת החֹנף, ruchlos; pervers : בגוי חָנֵף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו (ישע' י ו).  כי כלו חָנֵף ומרע וכל פה דבר נבלה (שם ט יו).  וְחַנְפֵי לב ישימו אף (איוב לו יג). — ב) ש"ז, מי שהוא חָנֵף: כן ארחות כל שכחי אל ותקות חָנֵף תאבד (איוב ח יג).  כי עדת חָנֵף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד (איוב יה לד).  ישמו ישרים על זאת ונקי על חָנֵף יתערר (איוב יז ח).  כי רננת ישרים מקרוב ושמחת חָנֵף עדי רגע (איוב כ ה).  פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חֲנֵפִים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד (ישע' לג יד-יה). — ובפרט מי שאין פיו ולבו שוים, שמדבר אחת בפה ואחת בלב1, Heuchler; hypocrite; impostor: בפה חָנֵף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו (משלי יא ט).  הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חָנֵף יבוא (איוב יג יו).  חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע (מד"ר בראש' כה).  בשעה שהמלך חנף ומושל על הבריות וכו' נוח להם לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף (שם אסת' א א). — ולנק' °חֲנֵפָה: נוותיו שמאד יפות, חנפות בם מאוספות (מבורך בן נתן, לקו"ק ס"ז). — ומ"ר: מפרסמין את החניפים2 מפני חילול השם (תוספתא יוה"כ ב יב).  ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכת חניפים2 וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע (סוט' מב.). הצדוקים והמסורות והרשעים והחנפים והאפיקרוסים (דא"ר ב).