פ"י,  עב' חַנֹּתִי, חָנְנוּ, בהפס' חָנָנוּ,בכנ' חָנֵּנִי, עת' אָחֹן, יָחֹן, וַיָּחָן, וגם עת' יֶחָנַן,בכנ' יְחָנֵּנִי, יְחָנָּנוּ,   יְחָנָנּוּ, תְּחָנֵּם יְחֻנֶּנּוּ, וַיְחֻנֶּנּוּ,  וִיחֻנֶּךְ, יָחְצְךָ, צווי חָנֵּנִי, חָנְנֵנִי, חָנֻּנִי, חָנֵּנוּ, מקו' חָנוֹן, חַנּוֹת, חֲנַנְכֶם,  חָנְנָהּ, חֹנֵן, חוֹנֵן, —  א)  חַן וחָנַן את פלוני, הטה לו חסדו ורצונו,  jem. genädig sein;favoriser qqn.; favour s. o:  וְחַנֹּתִי את אשר אָחֹן ורחמתי את אשר ארחם  שמות לג יט.  גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יָחֹן  דבר' כח נ.  וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וַיָּחָן יי' אתם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו  מ"ב יג כב-כג.  אל תָּחֹן כל בגדי און  תהל' נט ו.  פני כהנים לא נשאו זקנים לא חָנָנוּ  איכ' ד יו.  — ובכנ':  יאר יי' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ1 במד כה.  על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יְחֻנֶּנּוּ  ישע' כז יא.  וַיְחֻנּנּוּ ויאמר פדעהו מרדת שחת  איוב לג כד.  החרם  תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא תְחָנֵם  דבר' ז ב.  יי' חָנַּנוּ לך קוינו  ישע' לג ב.  מי יודע יְחַנַּנִי2   יי' וחי הילד  ש"ב יב כב.  חָנֵּנִי ושמע תפלתי תהל' ד ב.  חָנְנֵנִי יי' ראה עניי  שם ט יד.  חָנֵּנִי אלהים כי שאפני אנוש  שם נו ב.  חָנֻּנִי חָנֻּנִי אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי  איוב יט כא.  ועתה חלו נא פני אל וִיחָנֵּנוּ  מלא' א ט.  אלהים יְחָנֵּנוּ ויברכנו יאר פניו אתנו  תהל' סז ב.  — ויָחְנְךָ במקום יְחָנְךָ:  ויאמר (יוסף כשראה את בנימין)  אלהים יָחְנְךָ3 בני  בראש' מג כט. בכו לא תבכה חָנוֹן יָחְנְךָ לקול זעקך  ישע' ל יט.  —  וכמו שלמים, אֶחֱנַן, יֶחֱנַן:  שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יֶחֱנַן יי' אלהי צבאות שארית יוסף  עמו' ה יה.  ולכן יחכה יי' לַחֲנַנְכֶם ולכן ירום לרחמכם  ישע' ל יח.  אתה תקום תרחם ציון כי עת לְחֶנְנָהּ4  כי בא מועד  תהל' קב יד. —  ב) נתן לפלוני דבר בשביל שפלוני מצא חן בעיניו,  beschenken gratifer;  give graciously:  אמר (עשו ליעקב)  מי אלה לך ויאמר (יעקב) הילדים אשר חָנַן אלהים את עבדך  בראש' לג ה.  קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חַנַּנִי אלהים וכי יש לי כל  שם יא.  לוה רשע לא ישלם וצדיק חוֹנֵן ונותן  תהל' לז כא.  עשק דל חרף עשהו מכבדו חֹנֵן אביון  משלי יד לא.  מרבה הונו בנשך ובתרבית לחוֹנֵן דלים יקבצנו  שם כח ח.  אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת  תפל' י"ח, אתה חונן.  יתן בכם דעת שתהיו חוננים  זה את זה ומרחמים זה את זה  מד"ר במד' יא .  שהקב"ה נותן לצדיק מה שנתבקש לו בידו הוא חוזר וחוננו משלו  פסיק' רבתי פד.  —  חַנּוֹת, עי' חַנָּה.  —  ובינ' חַן:  הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך  שבת קד..  —  וצווי ליחד, ואמר הפיטן:  חון על עמך לכאבם העלה תעל, זכור לי ברית אבות בפרשי לך כף ושעל  שליח' י' טבת, בחדש.  שעה באי באש ובמים.  וְהון על עם אשר לקו חטאתם כפלים  שם, יושב,  –  ופָעוּל *חָנוּן, חֲנוּנִים, חַנוּנֶיךּ, שחננו אותו:  אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב  פסח' פז..  —  ואמר הפיטן:  טל יעסיס צוף הרים, טעם במאדיך מבחרים, חֲנוּנֶיךָ חלץ ממסגרים, זמרה ננעים וקול נרים  ר"א קליר, תפל' טל, אלים.  — ג)  השתמש הפיטן בקל חַנּוֹתִי במשמ' בקשת חן, התפללתי: שחרית חַנּוֹתִי למטר, בלקשו גיא לעטר  ר"א קליר, תפ' טל. ארשה.

—  נִפע', נֵחַן2, נַחַנְתָּ:  ישבתי בלבנון מקננתי בארזים מה נחנתי3   בבא לך חבלים חיל כילדה  ירמ' כב כג.  ועי' נחן.  —  וכמו שלמים, *נָחְנַן:  אם למד ולא קיים אינו נחנן  מד"ר דבר' ז.

פִע' חִנֵּן,  — חִנֵן קוֹלוֹ, עשה שיהיה לו חֵןלקולו, דבּר בקול המוצא חן בעיני השומע, שמעורר רחמים:   בשפתו יגבר שונא ובקרבו ישית מרמה כי יְחַנֵן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו  משלי כו כד=כה.  —  *וחִנֵן את דבריו:  רשע אתה מחנן את דבריך לאביך הברכה אחת היא לך אבי  מד"ר תהל' יד.  —  *ובהחלט בלי השם קול או דבור, חִנֵּן במשמ' בקש בדברי חן, ואמר הפיטן:  ממחרת הפסח יְחַנְּנוּ בעד טל, יניפו במעלה ומוריד להניף רוע טל  ר"א קליר, תפל' טל. תחת.  —  *וחִנֵּן את פלוני, הלל ושבח אותו, אמר לו חן חן:  וישמח לנץ בדברי קצין ויחננהו מאד ויאמר אדוני מה נעמה לי חברת אדלפרט וכו'  מלך ארטוש, או"ט ברלינר 1885.  —  ואמר הפיטן:  חש חפשי מדוּרי, דץ ברוזי דודי, חִנַּנְתֶּיו חתני ידידי, הנך יפה דודי  יוצר א פסח, אור ישע.

פועֵ, חוֹנֵן, מְחוֹנֵן,  — חוֹנֵן את פלוני, הטה לו חסדו, רחם עליו, נתן לו דבר:  בז לרעהו חוטא וּמְחוֹנֵן עניים אשריו  משלי יד כא.   —  וחונֵן את הדבר, נהיה הדבר אהוב וחביב עליו, יקר לו, חמל עליו:  כי רצו עבדיך את אבניה (של ציון) ואת עפרה חֹנֵנוּ  תהל' קב יה.  — הפע', הֻחַן, יֻחַן, יֻחַנּוּ2,  —  הֻחַן בעיני פלוני, היה לו חן בעיניו:  נפש רשע אותה רע לא יֻחַן בעיניו רעהו  משלי כא י.  כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תבל יֻחַן 3  רשע כל למד צדק בארץ נכחות יעול וכל יראה גאות יי'  ישע' כו ט-י.

— פֻע', *חֻנַּן,  — שחטו לו חֵן חמד:  ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח  סוט' סוף פרק ט.

הִתפ', הִתְחַנֵּן, הִתְחַנַנְּתִּי, אֶתְחַנַן, אתחנָּן , אתחנֶּן יִתְחַנֵן, יתחנָּן, יתחנֶּן  —  הִתְחַנֵּן אל פלוני, בקש ממנו חֵן, שיָחֹן וירחם עליו.  flehen;  supplier:  implore:  וָאֶתְחַנַּן אל יי' בעת ההיא לאמר אדני יי' אתה להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וכו' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן  דבר' ג כג-כה.  לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אֶתְחַנֶּן-לו  איוב יט יו.  אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אֶתְחַנֵּן  שם ט יה.  ויכרע (שר החמשים) על ברכיו לנגד אליהו וַיִּתְחַנֵּן אליו וידבר אליו איש האלהים תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך  מ"ב א יג.  וישר אל מלאך ויכל בכה וַיִּתְחַנֵּן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו  הוש' יב ה.  אם אתה תשחר אל אֵל   ואל שדי תִּתְחַנָּן איוב ח ה. ותפל (אסתר) לפני רגליו וַתִּתְחַנֵּן-לו להעביר את רעת המן האגגי  אסת' ח ג.  ויהיו דברי אלה אשר הִתְחַנַּנְתִּי לפני יי' קרביך אל יי' אלהינו יומם ולילה מ"א ח נט.  ואת תחנתך אשר הִתְחַנַּנְתָּה לפני שם ט ג.  ושבו אליך והודו את שמך והתפללו וְהִתְחַנְּנוּ אליך בבית הזה  שם ח לג.  ולצוות עליה לבוא אל המלך לְהִתְחַנֶּן-לו ולבקש מלפניו על עמה  אסת' ד ח.  אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בְּהִתְחַנְנוֹ אלינו ולא שמענו  בראש' מב כא.  —  ואמר בן סירא:  עשיר יעוה הוא יתנוה על דל נעוה הוא יתחנן  ב"ס גני' יג ג.  — ואמר הפיטן: והעונה יהושע ועלי וגם חנה הִתְחַנְּנָהּ במלות, והעונה שמואל בתשועות, והעונה עלי משבר לחלות  מנח' י טבת, שמע.  —  ° והִתְחַנַּן בעיני פלוני, השתדל למצא חן בעיניו:  בראותי אני הצעיר בחכמה ובשנים צרות הזמן ומקריו שבעונותינו שרבו רבו בינינו מאנשי ביתנו אשר יצאו מכללנו רודפים אחרינו להתחנן בעיני הנוצרים רש"ט אבן שפרוט, 220, REJ 1889.

— התפוע', *הִתְחןֹנֵן,  — הִתְחןֹנְנָה דעתו עליו, נחה נעשית מלאה חן:  כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר שתתחולל דעתו עליו  ברכ' ל:.