ב. חָנַן
*1, פ"י, פָעו' חָנוּן, חֲנוּנָה, — הרחל חֲנוּנָה, ששמו לה קיסם של *יחנוּן בנחירה: ואין הרחלים יוצאות חנונות2 ואין העגל יוצא בגימון (שבת ה ד).
1 נגזר מהשם יחנון, ועי' הערה לקמן.
2 כבר נחלקו בגמ' (שם נד:). בפרוש מלה זו, והיותר מסתבר הוא פרושו של רב הונא שהעיד: עץ אחד יש בכרכי הים וחנון (או יחנון) שמו ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. ע"כ. ועי' בערך * יחנון.