חַנְפוּת

°, ש"נ, —  כמו חניפות: כגון שיהיה האדם בעל חנפות ויפוי לשון עם חברו והוא ישנאהו בתוך לבו פי' משלי לר"ז הלוי כ. שאין דבריכם רק דרך חנפות אל הש"י בטענות כוזבות מיראתכם שמא יגיע לכם עונש על הרשיעכם אותו אוהב משפט לאיוב יג יג. וכן נכיר הכעס השמחה והדאגה והחנפות אף בבעלי חיים בלתי מדברים נופ' צופים א יב. — ומ"ר: חלקות חנפיות רש"י ישע' ל י

חיפוש במילון:
ערכים קשורים