ב. חָנֵף

עת' תֶּחֱנַף, מקו' חָנוֹף, — א) פ"ע,  חָנֵף האדם, עשה דברים נגד המוסר, השחית דרכו, ruchlos sein; être prevers; be wicked:  כי גם נביא גם כהן חָנֵפוּ גם בביתי מצאתי רעתם נאם יי' (ירמ' כג יא). — ובהשאלה, הארץ וכדומה, נשחתה, נתחללה, entweiht werden; être profané; be profaned:  והארץ חָנְפָה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם (ישע' כד ה).  הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חָנוֹף תֶּחֱנַף הארץ ההיא (ירמ' ג א).  וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען וַתֶּחֱנַף הארץ בדמים (תהל' קו לח).  ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תֶּחֱנַף ותחז בציון עינינו (מיכ' ד יא). — ב) פ"י, חָנַף את הארץ, חלל אותה:  והיה מקול זנותה וַתֶּחֱנַף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ (ירמ' ג ט). — ג) *חָנַף לפלוני, דבר לו חלקות, שבח אותו בפיו אעפ"י שבלבו אינו חושב כך, schmeicheln; flatter; to flatter:  הוי מיקר את כל האדם אל תאמר אחנוף לזה שיאכילני ולזה שישקני ולזה שילבישני ולזה שיכסני (דא"ז ב).

— הִפע', הֶחֱנִיף, א) הֶחֱנִיף את הארץ, כמו קל משמעה ב, חִלֵּל אותה:  ולא תקחו כפר לנפש רצח וכו' ולא תַחֲנִיפוּ את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יַחֲנִיף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו (במד' לה לא-לג).  שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר וַתַּחֲנִיפִי ארץ בזנותיך וברעתך (ירמ' ג ב).  — ואמר הפיטן: דורשי רע ומבקשי כשפים, המטמאים ארץ ומחניפים, ומעשי ידי אמן מסלפים (יוצר א שבוע', אל תתערב).  יראת אל בלבם לא שמים, טורדים נפש למות בלא ימים, חדל מלהחניף גיא בדמים (שם, תור וסור).  — ב) הֶחֱנִיף את פלוני, עשה שפלוני יחנף, ישחית מעשיו:  ומרשיעי ברית יַחְנִיף בחלקות (דני' יא לב).  — ג) *פ"ע, הֶחֱנִיף לפלוני, כמו קל ב:  מלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני וכו' שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו (מכי' בשלח, אשירה ליי').  אמר ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו (ירוש' ברכ' ז יא ג).  נכנס לעיר (של עכו"ם) ומצאן שמחין שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן (שם ע"ז א לט:).  נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס (סוט' מא:).  כל המחניף לחבירו סופו נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו (שם).  מותר להחניף לרשעים בעולם הזה (שם).  שהבריות מחניפים זה לזה (פסיק' רבתי כה).  אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך אל תאמר אחניף את זה שיאכילני אחניף את זה שישקני אחניף לזה שילבשני אחניף לזה שיכסני (כלה רבתי ד).  מפני שהם של בית נשיא מחניפים להן (הלכ' פסוק', ממונות). — ובמשמ' של צביעות:  והם מחניפים באמונה ובפרישות בעבור שיבטחו בני אדם בהם ויפקידו אצלם ממוניהם (חו"ה, הפריש' ג). — ומצוי הרבה בספרי המוסר:  ויש חניפות רעה מאד והוא אדם המדבר עם חבירו ומחניף עמו בדברים מתוקים כדי שיאמר לו מה שבלבו (ספ' ד"ח ודעת חכמ' ב כבא).  כי אם יחניף (פרנס הצבור) לשום אדם אז לא יקבלו תוכחותיו ממנו באומרם הוא מחניף לפלוני ולמה יוכיחני וכן דיין המחניף לאחד מבעלי דינים אז יסתתמו דברי השני (שם).  והחנפים נחלקים על ג' כתות הכתה הא' הם המחניפים לבני אדם כדי שימצאו חן בעיניהם ואינם מוכיחים אותם על מעשיהם הרעים אלא אומרים בדין אתם עושים וכו' הכתה ב' יותר מגונה מן הא' והם המחניפים לאלמים ולעשירים (ראש' חכמ', הקדושה יב).  

חיפוש במילון: