*, ש"נ, — מקום אדמת חול שיש למצוא בו מים: אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות1 כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה מהלך אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל מד"ר שמות ב.
1 בהרבה ספרים לחסוח (דפוס פרנקפורט תע"א, אמשט"ד תפ"ה) ועוד, וכך היה בספרו של מ"כ, וכך הביאו לוי. ובספרים אחרים לחסות (אמב"ד תקי"א, שקצאוו תקס"ו, שטטין תר"ח, ליפציג תרכ"ד, וילנה תרמ"ט), ובמדר' דפוס וילנה תרי"ח, וכמו"כ דפוס וילנה תרמ"ה, שהוגה עפ"י דפוסים מדויקים, הגרסה היא חסית. וכבר התקשו המפרשים במשמ' מלה זו. בעל מ"כ אמר: לפי הענין הוא שם מקום. ע"כ. הרד"ל רצה להגיה לחזור במקום לחסות, וז"ל: ונראה דצ"ל לחזור כלומר שכבר הגיע משה ורצה לחזור מלרדוף אחריו. ע"כ. וא"צ להעיר עד כמה אין הגהה זו מחורת לפי הענין ולפי סגנון הדברים. מהרז"ו פרש מלשון *א. חסית, ר"ל מין בצלים. נבחר מפנינים פרש יער, חורש קטן. יותר לפי הענין פרש לוי, במשמ' גיא בין הרים, וגזר אותו מהמלה הערבית חשְׁעַה حُشْعَة. אבל גם זה אינו מספיק, כי מן חסוח או חסות או חסית רחוק עד חשׁעה, וחשׁעה בערב' אינו מקום עמוק אלא גבעה. ועוד, שהעקר חסר, כי כאן נצרך מקום מים. וכל זה מפני שנעלם מהמפרשים הפרוש האמתי של מלה זו, שהוא כרשום בפנים, וממש במשמ' זו משמשת מלה זו גם בערב', רק במשקל זכר חִשַׂי حِسَي, ופרשו המִלּוֹנִים הערבים כך: אלחשי שהל פי אלארצ' ישתנקע פיה אלמא וקיל הוא ע'לט' פוקה רמל יג'מע פיה מא אלשמא אבן שידה בלשאן אלערב. ובעברית: חשי הוא מקום נמוך בקרקע יקוו בו המים וי"א הוא קרקע קשה שלמעלה חול יאספו בו מי השמים. וגם פעל נגזר משם זה, ואמר אלאזהרי: שמעתי אנשים מבני תמים אומרים אחתשינא חשיא, ר"ל דלה לנו מים מהחשי. ועוד אמרו כי חשי הוא החול הנערם ותחתיו אדמה קשה וכאשר ירד מטר יפלשו המים את החול וכשיגיעו לאדמה הקשה תחסם בעדם וימנע החול את חם השמש מהוביש את המים וכאשר יחזק השרב יסלקו את השכבה העליונה של החול מן אלה המים ויהיו נבעים קרים ומתוקים לחך, והעיד אלאזהרי וזה לשונו: וכבר ראיתי במדבר אחשא (מ"ר מן חשי) הרבה מזה המין ומהם אחשא של בני סעד מול גהר (עיר סמוכה להעיר מדינה) ואחשא חרשאף ואחשא קטיף ומול המלון על דרך מכה אחשא שכאשר ירוה החול בימי הסתו לא יפסקו המים גם בימי הקיץ. ע"כ. וקרוב לזה פרש אלג'והרי ואמר שהחשי הוא המים שתשתה הארץ מן החול שעליה וכאשר תתקשה האדמה יחפרו החול והוא כעין באר, וזהו מה שנאמר בהחדית' של אלתיהאן הלך ובקש לנו מים קרים מחשי בני חארת'ה, ואמרו עוד היא חפירה קרובה לבאר, ואמרו שלא יהיה זה אלה באדמה שתחתה אבן ולמעלה חול וכאשר ירד המטר יבלעם החול וכאשר יגיעו המים להסלע יחסם בעדם וזהו מה שנאמר בחדית' הם שתו מן מי החשי. כל זה בלשאן אלערב ערך חשי, וכל אלה עדיות מסיחות לפי תמן והן מקימות ומאשרות כי המלה חסות שלנו היא מלה עברית שמית קדומה שנשמרה לנו בהמדרש.