*,  ש"ז, מ"ר חִסּוּמִים, — א) כמו חֲסוֹם, עי"ש.  — ב) חִסּוּם של המעצד וכדומה, השפה שלו העשוי מברזל שנחסם שיהיה קשה וחד מאד: המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאים ניטל חסומן טהורין (כלים יג ד).  וא"ל רב חסדא שמא מקדח וחיסומו שנינו בכור' לח.. —  ובהשאלה, חִסּוּם הארץ, השכבה הקשה העליונה שעל פניה: ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה1 (ירוש' ברכ' ט יד. ) ושם ע"ז ג מג..