*, ש"נ, — א) מדת בעל הַחֶסֶד:  יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך (סיום תפי' ר' יוחנן, ברכ' יו:).  — ב)  מדת החָסִיד: ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקדש. (סוט' ט טו).  ישעיה איש טיריאה היה נוהג בחסידות ונוטל את הכל (תוספתא' ב"ק יא יד).  משמת רבי יוסי חסידא וכו' פסקו אנשי חסידות (ירוש' סוט' ט כד ג).  טהרה מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא (ע"ז כ:).  למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה (חול' סג.).  מדת חסידות שפודין מע"ש בזמן הזה בשוייו כדרך שפודין אותו בפני הבית (רמב"ם מע"ש ב ב).  — ואמר המליץ:  היראה אומנתו, והענוה מודעתו, והחסידות מצנפתו (ספ' המוסר לר"ז אלצ'אהרי מה). וידע כי לבעבורו הדבר, ויאמר בחסידותו מה לתבן אל הבר, ואומר לו ומי כמוך חשוב ויקר וחכם ובעל לשון, ולך יאתה להיות נצור כאישון (שם).  — ובכנ':  בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת (מד"ר במד' יח). —  ג) °שטת החסידים שנתחדשה בזמן הבעש"ט: ואחד מהם (מהחסידים) היה טמא במשכב זכור וע"ז הודה בפני ב"ד רק אמר שאעפ"י שהיה בתוך זמן חסידות שלו אעפי"כ לקח תשובה אצל הרב ר' מענדיל (זמיר עריצים והרבות צורים, שנת תקל"ב).  אבל אותם העושים מעשי חסידות אפילו במשא ומתן הם פסלנים (מגלה טמירין קב).