* 1, ש"ז, מ"ר חַסְחוסִים, — כעין עצם רך מאד בגוף בע"ח, קשה מהגידים ורך מהעצמות, כמו בהאזנים וכדומה, Knorpel; cartilage: נפגמה אזנו מן החסחוס2 אבל לא מן העור (בכור' ו א).  אזניו כפולות בחסחוס3 אחת ה"ז מום בשתי חסחסיות אינו מום (גמ' שם מ:). — ובשאר חלקי הגוף: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים וחסחוסים4 (פסח' ז יא.  כגון תנוך האוזן וחסחוסי5 החזה והצלעות הקטנות שבסוף השדרה (רש"י גמ' שם פד.)