*, פ"י, — א) חָסַם את התנור, את הברזל וכדומה, שִגרוֹ ולִבנוֹ באש עזה ויצק עליו שמן או מים צוננים כדי שיצטמצמו חלקיו ויתקשה, härten; tremper; to trempe: שמן תרומה אין חוסמין בו תנור וכירים (תרומ' י יא).  תנור וכיריים חדשים אין סכין אותן בשמן ואין טלין אותן במטלית ואין חוסמין אותן בצונן (ירוש' מו"ק א פא.).  ואין מלבנין את הרעפים וכו' (כשהם חדשים) מפני שצריך לחסמן1 (ביצ' לד.).  שכן לוטשי הברזל עושים מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו1 (רמב"ם שבת יב ב).  מפני שצריך לחסמן1 (את הרעפים) לסתום הנקבים (ר"ח ביצ' לד.). — ב) חָסַם את הסל וכיוצא בו, עשה לשפתו דור אחד יותר עב וחזק שלא יפרק: הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכו' כלכלה משיחסום ויקנב ויגמור את התלויה (כלים יו ב).  הקנונין הקטנים והקלתות משיחסום ויקנב (שם ג).  כלי עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל משיחסום ויקנב ויעשה קיחותיו וכו' סקורטיא משיחסום ויקנב ויעשה את ציצתה (שם ג).

— פִע', *חִסֵּם, —  כמו קל: בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ (תוספתא כלים ב"מ ה יג).  היה עתיד לחסם ולקנב אעפ"י שהוא משתמש בהן (בהסלים) עראי משליכן (שם יד).

— נִתפע', *נִתְחַסֵּם, — בשתי המשמעות: ואין חוסמין אותן (את התנור והכירה) בצונן בשביל שיתחסמו (ירוש' מו"ק א פא.). חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן וחומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן שמתחלתן אינן מקבלי טומאה עד שיתחסמו נתחסמו אע"פ שנשרו שפתותיהן כל שהן טמאים (כלים כ ב).  וענין אמרו בספינה לצרפה כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה לפי שהספינה שהיתה ביבשה תבקע (רמב"ם פי' מכשיר', ה ז).