א. חָסֹן
1, ש"ז,— עצם הפשתן שדקו אותו אך עוד לא נפצוהו, ungehech. Flachs; lin non seranée; tow: והיה הֶחָסֹן2 לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה (ישע' א לא).
1 עי' הערה לקמן.
2 פרשו רוב הקדמונ' והחדשים במשמ' חזק. אבל אין שום טעם במליצה זו, החזק יהיה לנערת, ובפרט מה שכתוב אחריו ופעלו מעיד בפרוש כי חסֹן הוא דבר שפֹעלים אותו. ולכן אין ספק בדבר כי העקר הוא כמו שכבר פרשו בעלי התלמוד שהוא הוא השם חֹסֶן, והוא הפשתן קודם שנפצו אותו.