חסם

א. 1, ממנו א. חָסַם, מַחֲסוֹם, *חֲסוֹם, *חֹסֶם, *חֲסִימָה.



1 עברית, ארמ' וסורית.  יש מדמים לשרש זה את השרש חזמ حـزـم בערב' במשמ' קשירה.  אך להמושג המיוחד שמשמש בו השרש חסם בעבר' לענין סגירת פי הבהמה כדי למנעה מאכול תבואה וכדומה, משמשים בערב' שרשים אחרים, חג'מ حــجــم, חטמ حــطـم.  בסורית משמש חסם במשמ' חשך, מגע.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים