פ"י, עת' אֶחְפֹּר, יַחְפֹּר, יַחְפְּרוּ, לַחְפֹּר, — חָפַר בְּאֵר וכדומה, עשה באדמה מקום עמֹק ע"י כלי חד, במעדור, במרה, וכדומה, graben; creuser; to dig:  בעבור תהיה לי לעדה כי חָפַרְתִּי את הבאר הזאת (בראש' כא ל).  וכל הבארֹת אשר חָפְרוּ עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר (שם כו יה).  ויגידו לו על אדות הבאר אשר חָפָרוּ ויאמרו לו מצאנו מים (  שם לב).  וישב יצחק וַיַחְפֹּר את בארת המים (שם יח).  וַיַּחְפְּרוּ עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים (שם יט).  והיה בשבתך חוץ וְחָפַרְתָּה בה (דבר' כג יד).  באר חֲפָרוּהָ שרים כרוה נדיבי העם (במד' כא יח).  ואלך פרתה וָאֶחְפֹּר ואקח את האזור (ירמ' יג ז).  בור כרה וַיַּחְפְּרֵהוּ ויפל בשחת יפעל (תהל' ז יו).  וַיַּחְפְּרֻהוּ ממטמונים (איוב ג כא).  לחְפֹּר1 פרות ולעטלפים (ישע' ב כ).  חֹפֵר גומץ בו יפול (קהל' י ח). — ובספרות המאֹחרת:  החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים (ב"ק ה ה).  אין חופרין כוכין וקברות במועד (מו"ק א ו).  אל תעשם (דברי תורה) עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם (אבות ד ה).  אף הוא חופר בדקר ומכסה (ירוש' ביצ' א ס:).  מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שחין ומערות לעוברים ולשבים (שם שקל' ה מח ד).  לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו (ב"ב יז:).  כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן (מד"ר איכ', פתיח').  לאחד שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין התחיל המוכר רואה ונחנק (שם שה"ש, גן נעול).

— נִפע', °נֶחְפַּר, — שחפרוהו:  אחד החופר בור או שנחפר מאליו או שחפרתו בהמה או חיה (רמב"ם, נזקי ממון יב ג).