חֲפֹר
1, ש"ז, — כמו חֲפִירָה, מקום חפוּר באדמה, מאורה, Loch; trou; hole: ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחְפֹּר 2 פרות ולעטלפים (ישע' ב כ).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הכתיב, אבל י"א כי מלה זו עם פרות שלאחריה מלה אחת, ועי' הערה לערך חפרפרה. ואעפ"י שרגלים לדבר כי באמת כך היתה הנוסחה הקדומה, בכ"ז אין אנו רשאים לדחות את הנוסח' המקובלה. והנה גם לפי נוסחה זו יש מי שפרשו שתי המלים במשמ' שם לבע"ח (ריב"ג), ואחרים אמרו כי לחפר הוא מקור מן חפר, אך הפעל ישליך דורש להשלמה שם דבר, ולכן יותר מסתבר לפי נוסחה זו כי יש כאן שֵׁם חֲפֹר משקל לְאֹם. וכן פרוש אחד של רש"י: בחריצין ובעריצין. ועי' הערה לערך חפרפרה.