1, פ"י, עת' יַחְפֹּץ, — חָפַץ זנבו, הניעו במהירות הנה והנה bewegen; monvoir; to move: הנה נא כחו (של הבהמות) במתניו ואונו בשרירי בטנו יַחְפֹּץ2 זנבו כמו ארז גידי פחדו ישרגו (איוב מ יו=יז).
1 עי' הערה לקמן.
2 התרגומ' הקדמונ' במשמ' קושי, וכן רש"י, והביא סמך לזה מלשון חכמים: בריאה חפיזא כי אופתא (חול' מז:). ריב"ג פרש מלשון מהירות, כמו חפז, נחפז, במשמ' שהוא מניע את זנבו במהירות. אבל, משמ' שרש חפז בתנ"ך איננה מהירות בלבד אלא מהירות מפני בהלה. יש מי שפרשו זנב במשמ' שאולה לאבר הזכרות, אך בשום מקום אחר לא מצאנו השאלה זו בזמן הקדום. ומה שקשה לכל הפרושים הדמיון לארז, כי דמיון זה נותן מושג של דבר גדול ועצום, וזנבו של הבהמות הוא קצר ודק. ובכלל, אין זה דמיון טבעי, ותמוה שבחר המליץ דוקא דמיון זה, בפרט שבארץ ערב אין הארז מצוי כלל. ולכן יש לחשב, כי המלה ארז משבשה, והיתה פה מלה אחרת לדמיון, ולהפעל חפץ אפשר אולי למצוא לו סמך לפרשו ושיהיה לו מקום כאן לפי הענין במשמ' הכפיפה, שכך משמש הפעל חפצ' حفضבערב', וכבר תרגם כך יונ' כפיף, וכך גזנ' ( Ges. Thes. s. v.). אבל גם זה אינו מניח הדעת, ולכן חיבים אנו לקבל פרושו של ריב"ג שהסכימו עליו גם רלב"ג, רד"ק ורמב"ן ורוב שאר המפרשים, וצריך לאמר כי הדמיון של כמו ארז, לפי הנוסחה המסורה, אינו מוסב להזנב אלא להתנועה, ר"ל כמו הארז מניע את אמירו הנה והנה.