1, פ"ע, עתיד יַחְפְּּּרוּ, יֶחְפָּרוּ, — בוֹש, הִתְבַּיֵּשׁ, sich schämen; avoir honte; be ashamed:  בושה אמכם מאד חָפְרָה יולדתכם (ירמ' נ יב).  אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעֹד יומם בושה וְחָפֵרָה (שם יה ט).  ובשו החזים וְחָפְרוּ הקסמים ועטו על שפם כלם כי אין מענה אלהים (מיכ' ג ז).  כי בשו כי חָפְרוּ מבקשי רעתי (תהל' עא כד).  כי יבשו מאילים אשר חמדתם וְתַחְפְּרוּ מהגנות אשר בחרתם (ישע' א כט).  יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור וְיַחְפְּרוּ חשבי רעתי (תהל' לה ד).  יבשו וְיַחְפְּרוּ מבקשי נפשי (שם ע ג).  יבשו ויבהלו עדי עד וְיַחְפְּרוּ ויאבדו (שם פג יח).  בשו כי בטח באו עדיה וַיֶּחְפָּרוּ (איוב ו כ). — ועם פנים, חָפְרוּ פניו:  הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יֶחְפָּרוּ (תהל' לד ו). — ובמליצה,  בהשאלה:  וְחָפְרָה הלבנה ובושה החמה כי מלך יי' צבאות בהר ציון ובירושלם (ישע' כד כג). — ואמר הפיטן:  ויזנחו את עצביהם, וַיַּחְפְּרוּ את פסיליהם (מוס' א ר"ה, ויאתיו כל). — ואמר המשורר:  עזבתם מי באר חיים מקירה ובורות נשברי קירות חצבתם, והעמקתם מצוא מים לאט ילכו אכן חֲפַרְתֶּם עת חפרתם (רמב"ע, הללמוד מזמן), ר"ל נתבישתם בחפירתכם. — ופָעוּל, חָפוּר, חֲפוּרָה, מְבֻיָּשׁ:  במסטין תגער להביא עליו השבר והשאת, ויצא חָפוּר מרוב פחד ושאת (סליח' ער"ה, מלך אחד).  בושה וחפורה ואמללה פריה (מנח' יוה"כ, אל נא).  אבקש שלומכם ואקוד לכם ואפול לאפכם בנפש חפורה (בגידת הזמן יג:).

— הִפע', הֶחְפִּיר, יַחְפִּיר, — א) כמו קל:  אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תַחְפִּירִי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד (ישע' נד ד). — ובהשאלה:  אבל אמללה ארץ הֶחְפִּיר לבנון קמל (שם לג ט). — ב) עשה מעשה של בושה:  דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש וְיַחְפִּיר (משלי יג ה).  משדד אב יבריח אם בן מביש וּמַחְפִּיר (שם יט כו). — ואמר בן סירא:  טוב רוע איש מטוב אשה ובת מחפרת תביע חרפה (ב"ס גני' מב יד).

—  נִפע', °נֶחְפָּר, —  מְבֻיָּשׁ:  הלא פתאם הוביש ופניו נחפרים (תשו' תלמידי מנחם). —  ואמר הפיטן:  רושם בזה ספר, בתורה ובנביאים ובכתובים לְהֵחָפֵר, להמחות מספר, ולא יכתב עם כל הכתוב לחיים בספר (קרוב' פרש' זכור, אץ קוצץ).