חֲפִירָה

*, ש"נ, — שה"פ מן חָפַר:  בגנות שניתנו לחפירה ירוש' ב"ב ג יד:.  אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ב"ב סד..  — ועצם החלול החפוּר:  נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת ברכ' לג..  וכאלו חפרת סביבותיך חפירה ואתה שוכב לבטח ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, חפר.

חיפוש במילון: