חֲפִירָה
*, ש"נ, — שה"פ מן חָפַר: בגנות שניתנו לחפירה ירוש' ב"ב ג יד:. אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ב"ב סד.. — ועצם החלול החפוּר: נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת ברכ' לג.. וכאלו חפרת סביבותיך חפירה ואתה שוכב לבטח ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, חפר.