א. חָצָב

* 1, ש"ז, מ"ר חֲצָבִים, — כד של חרס גדול, gros. ird. Krug; grand jarre; gr. eart. jug: חצבים גדולים שיעשו בב' לוגין (ספרא שמיני ז. לא היו כונסין אותו (את היין) בחצבים גדולים אלא בחביות קטנות (מנח' ח ז). מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג רבן יוחנן בן זכאי אומר חצבים גדולים שיעורן בב' לוגין (כלים ב ב. וכן היה (ר"ש) אומר בחצבים גדולים שנקבו שעורן מלא מיצה שנייה של קנה שם ט ח.  ולא היו כונסין אותן (את הענבים) בחצבים גדולים ולא בחביות קטנות תוספתא מנח' ט י.  מביאין חצבין שהן כדין לבנות וטחין אותן באדמה שמעורב בה סממנין ומדבקין בה מאותו זרע תלתן וזרע פשתן ועד שיוצאין מבית המרחץ מלבלב ואוכלין אותו ומצנן אותן מצפרני רגליהן ועד שער ראשיהן (תשו' הגא' הרכבי מז



1 בארמ' חצבא: רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין (ברכ' כב.). נקרקש בנכמתא אחצבא (ע"ז יב:). האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא (חול' קה:). הני חצבי שחימי דארמאי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים (ע"ז לג:). הני נשי דמליין חצבייהו מיא מ"ט לא משנין (ביו"ט) משום דלא אפשר היכי לעבדי דמליין בחצבא רבה לימלי בחצבא זוטא הא קא מפשי בהילוכא וכו' (שבת קמח.). הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומא דמבואה (ביצ' ל.). וכן בסור' חצבא, ותרג' ב"ע בערב': אלג'רה ד'את אלאד'אן אלתֹב, ר"ל כד גדולה בעלת אזנים, ובכלל כד גדולה.  וגם באשור' חַצְבֻ כעין זה.