° 1, פ"י, — א) חָצַב קנה במים וכדומה, השקיעו, eintauchen; enfoncer; to immerse: (כדי) שלא יהיה זה דולה מחצי הבור שהוא רשות חבירו וכן זה בשל זה לפיכך מצריך ראשי הקנים שיהיו בולטין מן המים למעלה טפח או חוצבין 2 ראשי הקנים במים טפח (ר"ח ערוב' פו:). — ב) שאב מים, schöpfen; puiser; to draw: למנוע הדלי מלילך ולחצוב 2 המים מרשות חבירו וכו' (שמקוים להם שאין) דלי מהלך וחוצב מים חוץ מארבעה (ר"ח ערוב' פו:). כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר (ערוך, ערך חצבא).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כך כתוב בנוסח' פרוש ר"ח בש"ס וילנה, ובהיות שכתובה מלה זו שם שלש פעמים בתוך סגנון העברי ופעם אחת בסגנון ארמי: וקא חציב דלי מיא דביני ביני, ע"כ, אין שום ספק בדבר שאין כאן שום שבוש אלא באמת כתב הר"ח חצב במשמ' זו. וראיה ברורה לאמתות מלה זו במשמ' זו מה שהערוך פרש השם חצובה עפ"י הפעל חצב הדלי מים מהנהר. ולא נתברר לי מקור פרוש זה ממי לקחו הערוך. ולא העיר קוה' מאומה ע"ז. ולא מצאתי שום מקור למִלה זו לא בעברית הקדומ' ולא באמצ' שבתלמוד ומדרשים, אף לא בארמ' וערב', ואיני יודע כלל מאין לקח לו הר"ח פעל זה במשמ' זו, ואיך קרה הדבר כי לא בא פעל זה במשמ' זו בשום מקום אחר זולתי שני המקורות הללו. ועכ"פ צריך להניח, כי בזמן ההוא היה הפעל חצב נהוג בהדבור הארמי החי והיה שגור בפיהם ובשגירת הלשון השתמש בו ר"ח גם בעברית, כמו שקרה כזאת בהרבה מלים מהלשון הארמית וכמו"כ אח"כ מהלשון הערבית. ואולי הוא המקור להשם א. חָצָב.