1, ת"ז, — מתעורר ומשתוקק ושֹׁקֵד לעשות דבר בעז וחרון, aufgereizt; excité; incited: מלך אין לארבה ויצא חֹצֵץ2 כלו (משלי ל כז). — ואמר המליץ: וילך חוצץ3, ואחר לכתו שב מדרכו והוא מרוצץ (ר"י אלחריזי, איתיא' יד).
1 מן ב. חצץ, ועי' הערה לקמן.
2 גם בפרוש מלה זו התקשו הקדמונ' והחדשים. השבע' תרגמו εύτάϰτος, שמשמ' היא בסדר, במשטר של חיל מלחמה. הירונ' per turmas, ר"ל גדודים גדודים. מנחם פרש גם הוא לפי הענין מלשון ערוך במערכות מלחמה. ר"י חיוג במשמ' חץ. רד"ק: ויצא חצץ יש שפרשוהו מאוסף והנכון שהוא מהענין הזה שפרשנו מענין חתיכה ויהיה חוצץ פעל קל או שם תאר רוצה לאמר אעפ"י שאין לו מלך יצא כולו ביחד מחתך וכורת העשבים והאילנות להשחית. ורוב החדשים כמו השבעים ומנחם. ואעפ"י שמשמ' זו וכמו"כ של הירונ' נאותות לפי הענין, אך אין להן מקור ברור בשרשי הלשון, ולכן יש לפרשו במשמ' השרש ב. חצץ שלמעלה, והכונה היא: אף שאין לו להארבה מלך להעירו ולהלהיבו למלחמה, אעפי"כ הוא יוצא בעז והתעוררות ותשוקה כאלו הסיתוהו והלהיבוהו לזה.
3 כאן שהמלה חצץ אמורה ליחיד אין מקום להפרושים של הקדמונ', אלא שהמליץ בחוש הלשון שלו השתמש ברגש טבעי במלה זו במשמ' של זריזות ואמץ הרוח, והוא ההפך ממרוצץ שאח"כ.