ש"נ, מ"ר חֻקּוֹת, כמו חֹק, א) חֹק ומשפט:  חֻקָּה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ (במד' ט יד).  חֻקָּה אחת לכם ולגר הגר (שם יה יה).  ושמרת את הַחֻקָּה הזאת (לעשות הפסח) למועדה מימים ימימה (שמות יג י).  זאת חֻקַַּת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו (שם יב מג).  זאת חֻקַַּת התורה אשר צוה יי' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במד' יט ב).  כְּחֻקַַּת הפסח וכמשפטו כן יעשה (שם ט יד).  —  חֻקַַּת עולם, שישמרוה לעולם:  וחגתם אתו (את יום הפסח) חג ליי' לדרתיכם חֻקַַּת עולם תחגהו (שמות יב יד). ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חֻקַַּת עולם (שם יז).  חֻקַַּת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקר' ג יז). — חֻקַַּת משפט:  והיתה לבני ישראל לְחֻקַַּת משפט כאשר צוה יי' את משה (במד' כז יא).  והיו אלה לכם לְחֻקַַּת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם (שם לה כט). וישמר משמרתי מצותי חֻקּוֹתַי ותורתי (בראש' כו ה). ושמרתם את חֻקֹּתַי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם (ויקר' יח ה). יען וביען במשפטי מאסו ואת חֻקֹּתַי געלה נפשם (שם כו מג).  תעשו אתו (את הפסח) במעדו ככל חֻקּוֹתָיו וככל משפטיו תעשו אתו (במד' ט ג). — ב) מנהגים קבועים:  ולא תלכו בְּחֻקֹּת הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקץ בם (ויקר' כ כג).  כה אמר יי' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה כי חֻקּוֹת1 העמים הבל הוא (ירמ' י ב-ג).  וישתמר חֻקּוֹת עמרי וכל מעשה בית אחאב (מיכ' ו יו).  וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לא תלכו (ויקר' יח ג). — ג) המנהגים הקבועים של הטבע:  ולא אמרו בלבבם נירא נא את יי' אלהינו הנתן גשם ויורה ומלקוש בעתו שבעת חֻקּוֹת קציר ישמר לנו (ירמ' ה כד). כה אמר יי' נתן שמש לאור יומם חֻקֹּת ירח וכוכבים לאור לילה (שם לא לה). אם לא בריתי יומם ולילה חֻקּוֹת שמים וארץ לא שמתי גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (שם לג כה-כו).  הידעת חֻקּוֹת שמים אם תשים משטרו בארץ (איוב לח לג). — ד) *במשמ' גבול:  חוקות שבהם חקקתי את החול וכו' חוקות שבהם חקקתי את התהום (מד"ר ויקר' לה). — ובמשמ' °זמן קצר קבוע:  כי פעם יהי בין המולד לעת השקיעה שש שעות ותראה הלבנה אך על חקות ידועות ופעם יהי ביניהם שלשים שעות ולא תראה אפילו בגבעות (ראב"ע, הקד' א' לפרושו עה"ת).