חָקָה

 א. – קל לא נמצא.

— פֻע', חֻקָּה, מְחֻקֶּה, – שחִקּוּ אותו, חקקו וצִיְּרו בהכותל וכדומה,  Eingegrabenes ; gravé ; graven : וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מיֻשר על הַמְּחֻקֶּה1 מ"א ו לה. ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מְחֻקֶּה על הקיר סביב סביב יחזק' ח י. ותרא אנשי מְחֻקֶּה2 על הקיר שם כג יד.

– התפ', הִתְחַקָּה על שרשי רגלי פלוני3, – התבונן וחקר ודרש לכל פסיעה ופסיעה שהוא עשה,  sich erkundigen ; s'enquerir ; inquire about : ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תִּתְחַקֶּה4 איוב יג כז. – והשתמשו במליצה זו בסהמ"א, בקצת שנויים לפעמים וגם במשמ' הלך אחריו ולא נפרד ממנו : שכור מי רוש ולא תירוש וחמת תנין ישוקה, וסף רעל ביד מעל וחטאו אותו משקה, ולא יודע [נמנע] ולא נכנע מאל אשר לא ינקה, וכנושה עלי שרשי מצעדי יתחקה, ועיניו על נתיבותי לשמר כל ארחותי, נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי ראב"ע, מקור עיני. כי בזה תבער כאש חמתו ומתנכל עליו בכל עת על שרשי רגליו יתחקה ונמצא מסכן עצמו המאירי למשלי יא, בטוב צדיקים. כי רבים מקנאים (בהעשיר) ומתחקים על שרשי רגליו להביא מכמניו אל גנזי המלך לכפר נפשו שם יג, כפר. כי מרוב השונאים שיש לו בסבת סלף לשונו ישנאוהו ויתחקו על שרשי רגליו ובמעט פשע יסבבו לו היזק רב שם יה, מרפא לשון. הנני שואל מאת מע"ל בחזקה להשיך את חמתו במקצת אם איננו שליט ברוחו להשיב אפו ממנו מכל וכל ולחכות עד אשר אתחקה על שרשי רגלי מעמד הבורח מא"ג, קרית ספר יד. – ובהשאלה, °התחקה על שרשי דבר מהדברים, בדק וחקר ודרש בו היטב עד עמקו, ולמצא תחלתו ומהותו וכדומה: שמים לרום וארץ לעומק ורוחב לב נבון אין חקר אוהב התחקות על שרשי מחצב אנשותו, אין חקר לתבונתו, רבים חקרי לב אשר אתו ידע' הפניני, בחי"ע א. מסדר בית שכנך לא תספר ולא תתחקה על דרכו ב"ס, תרג' ב"ז יט יג. ואני חפץ לדעת אחרית דבר וכו' תתחקה על שרשי הדבר כחכמתך תעשה ובדעתך תודיעני אגר' יל"ג א עד.

– פִע', *חִקָּה, – א) חִקָּה והלך בדרכו, התבונן להדרך לבלתי יתעה: ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה מחקה והולך ומכוין כנגד בית המקדש מד"ר בראש' לט. – ב) *כָּתַב : והיה למחוקק לחקות צפד עורם אל עצמם ר"ת נגד דונש 91. ולפי דברי דונש היה לחקות ותהיינה כערי ערוער שם 85. – ובהשאלה, במשמ' *עשה רשם עמק בלב : יחקו (החכמים) אותם בלבם שלא ישכח מהם המאירי למשלי י, חכמים יצפנו.



1 בס"א הַמְחֻקֶּה מם רפה. ואולי כמו שֵׁם.

2 אולי אנשים מחֻקים.

3 עי' הערה לקמן.

4 כל מה שנתחבטו המפרשים בפרוש מלב זו וכונתה לא מצאו דבר נכון וטבעי. התרגומים הקדמונ' תרגמו במלים שכונתן היא: התבונן וחקר ודרש, וכך נראה שפרשו המפרשים הקדמונ', וזה אמנם נכון לפי כונת הענין, אך לא נתברר איך יכול להסתעף משמעה זו ממשמ' הפעל חקה בענין חקיקה וציור. וגם פרושם של החדשים, במשמ' חתוך והקף גבול, הוא דחוק ואינו טבעי כלל. ולכן יש סברים כי הכתוב משובש, וע"ז מעיד קצת מה שהוא ארוך יותר ממדת שאר הפסוקים ואינו לפי המשקל. אך לפי הנוסחה המסורה כבר השתמשו הסופרים הקדמונים והחדשים במליצה זו במשמ' של מארב והתבוננות וחקירה ודרישה.

חיפוש במילון: