*, ש"נ, — שה"פ מן א. חָרַשׁ: אם כשמכרו (את השור) לאריס דברי הכל לחרישה מכר (ירוש' שבי' ה לו.).  חרישה היתה במשכן  שהיו חורשין ליטע סממנין (שם שבת ז ט ד).  כשהיתה המלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהו חורשין חרישה הראשונה (שם סנה' ג כא:).  כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם בחרישתן ובזריעתן בקצירתן וכו' (מד"ר במד' י). — ומ"ר בהשאלה בלשון נקיה להזדוגות זו"נ: כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל כל החרישות שחרשתי באמך לא ברחל הייתי ראוי לחרשן עכשו חזרה הבכורה לבעליה (שם בראש' צח).