*, ש"ז, מ"ר חֲרִירִים, —  קוף המחט, והוא הנקב הקטן שבראשו שדרך בו משחילים את החוט, Oher; œil; eye:  מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה אם התקינה למיתוח טמאה (מחט) של סקיין שניטל חרירה טמאה מפני שהוא כותב בה (כלים יג ה).  אמר הקב"ה פתחו לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהו אהליות ובחצצריות כנסין בו  (פסיק' דר"כ, החדש).