*, ש"נ, — שה"פ מן ב. חָרַשׁ, הֶחֱרִישׁ, כמו שתיקה, ההפך מן דבור: ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה ביום נדר (ספרי מטות קנג).  מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה ביום נדר אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה ביום נדר (שם).  כשראיתי ימי בדמי בשממון וחרישה (רש"י ישע' לח י).