°1, חִרַק, חירֶק, ש"ז, —  שֵׁם אחת התנועות הקוליות של הלשון העברית, שצורתה היא נקודה אחת, בנקוד הבבלי העליוני על האות כזה: אֹ, ובנקוד הטברני התחתוני תחת האות כך: אִ, וכל היהודים המערבים והמזרחים בלי הבדל הֹברים אותו כמו קול i ברוב לשונות לעז:  קמץ פתח חלם סגל חרק צרי שרק (גוף פי' יציר' לרסע"ג).  שם הנקודות קמצה פתחה צרי סגול חלם שרק חרק2 (דה"ט, סי' י).  סגול אֶ חרק א שרק אוּ (ר"י חיוג, שער הנקוד).  כי האות הנעה היא אשר יהגו בה באחת משבע תנועות ונקראות מלכים והם אָה ושמו קמץ וכו' ואִי ושמו חרק ואוֹ ושמו חולם (שם).  ואם תהיה (אות אהח"ע שאחרי שוא) בחרק תהיה גם היא לפניה בחרק (שם 5).  ואמר בהעתקת החֶרֶק3  אל הצרי למנִי אשור שהוא בחרק הועתק אל צרי באמרו סורו מנִי דרך (תשוב' דונש על רסע"ג 107).  חלם חרק סגול פתח קטן פתח גדול צרי קמץ שרק (ריב"ג, רשאלה אלתנביה 276).  ותנועת החירק למטה וכו' ומפני שבהוצאתו מן הפה נראה הקורא כחורק שיניו קראוהו חירק (ראב"ע, צחות א).  בעבור היות החולם עליון והחירק שפל (שם).  דע כי התנועות הם חמש וכו' הראשונה אָה ושמה קמץ גדול וכו' החמישית אי ושמה חירק (רד"ק, מכלול, שער הנקוד).  כי הצירי והסגול והחירק קרובים ויבא זה תמורת זה (שם, דקד' הפועלים).  כי החירק והסגול  הרי הם כתנועה אחת ותכבד קריאתם כאחת (שם, הפעיל).  תנועת השבר והיא החרק וצורתה אִי (רס"ע אבן דנאן, בספר השרשים שלו). והחרק אשר מחמש תנועות  אלה תקרא חרק גדולה  ולעולם תהיה עמה היוד במכתב (שם).  בבוא יוד בחִירֶק4 אל תסטה לדרך זו לבך (בשם קדמון ח).