1, ש"ז, מ"ר חֲרֵרִים, — ארץ יבשה, שרופה מחֹם השמש, מדבר ישימון וכדומה, verbrannter Gegend; pays brûlé; sunburnt place: והיה (הגבר אשר יבטח באדם) כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חֲרֵרִים במדבר ארץ מלחה ולא תשב (ירמ' יג ו).  — ואמר המשורר: וידיו יזלו גשמי נדבות עדי במקום חֲרֵרִים שם נהרים (יראב"ע, חדשים). אמנם מדינות בתבל כתרצה מאין דרוך רגלך בם כגלים, כאשר חרירי ישימון בעת כפך בם תנופף ישובון כגלים (רמב"ע, תרשיש א).