חַרְשַׁף – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

חַרְשַׁף

°, ש"ז, — מין עשב קוצי נאכל, Artischocke; artichaut; =choke: ועלי חרשף וכרתי ומטה רועה (קאנון ד ו ה ז).