*, ש"נ, מ"ר חֲרָשׁוֹת, —  אשה שיש לה המום באזנה שאינה שומעת:  העיד ר"י בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט (גיט' ה ה).  חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה (יבמ' קד:).  שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת (שם קי.).  אמר רבי חרשת היתה בשכונתינו לא דיה שבודקת לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה (נדה יג:). —  ומ"ר:  וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא הקטנה משום אחות אשה (יבמ' יג ז).  שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פיקחת ואחת חרשת (תוספתא שם יג ח).