1, ש"ז, בהפס' חָרֶשׂ, מ"ר חָרָשִׂים, —  א) חֹמר שנשרף בכבשן ונהיה קשה, Terracotta:  וכְלִי חֶרֶשׂ, כלי עשוי מחרש:  וכלי חֶרֶשׂ אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים (ויקר' ו כא).  ולקח הכהן מים קדשים בכלי חָרֶשׂ ומן העפר אשר יהיה בקרקע במשכן יקח הכהן ונתן אל המים (במד' ה יז).  כה אמר יי' הלך וקנית בקבק יוצר חָרֶשׂ (ירמ' יט א).  לקוח את הספרים האלה וכו' ונתתם בכלי חָרֶשׂ למען יעמדו ימים רבים (שם לב יד).  בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חֶרֶשׂ מעשה ידי יוצר (איכ' ד ב).  כסף סיגים מצפה על חָרֶשׂ שפתים דלקים ולב רע (משלי כו כג).  תחתיו (של הלויתן) חדודי חָרֶשׂ ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מא כב). —  קֶטע, שבר מכלי חֶרֶשׂ, Scherbe; tesson; potsherd:  ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא ימצא במכתתו חֶרֶשׂ לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישע' ל יד).  יבש כַּחֶרֶשׂ כחי2 ולשוני מדבק מלקחי (תהל' כב יו).  ושתית אותה (את הכוס) ומצית ואת חֲרָשֶׂיהָ תגרמי (יחזק' כג לד). —  ומפני שאינו חָלָק השתמשו בו להתגרד בו:  ויקח לו (איוב) חֶרֶשׂ להתגרד בו (איוב ב ח). —  ובכונה של זלזול:  הוי רב את יצרו חֶרֶשׂ את חַרְשֵׂי אדמה היאמר חמר ליצרו מה תעשה ופעלך אין ידים לו (ישע' מה ט).