— קל לא נמצא בספרות הקדומה.

— נפע', נֶחְשַׁל, נֶחְשָׁלִים, —  הַנֶּחְשַׁל אחרי החַיִל, מי שתשש כחו ואינו יכול למהר לכת עם החיל והולך לאט לאט ונשאר לאחור, Marodeur:  זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הַנֶּחְשָׁלִים אחריך ואתה במקור נדפס 'ועתה' עיף ויגע דבר' כה יז-יח.  — ואמר הפיטן: אמרו לכו ונכחיד נכשלים, אז כמאז זנב כל הנחשלים (יוצ' שבת זכור, תמימים).  עוילים הוצעו חללים, יציאי עקרבי אמללים, עומדים לזנב נחשלים, אחזו לנו שועלים (יוצ' שחוה"מ פסח, אהוביך).  נבוני דעת התקדשו ברוח שפלה כי הוא כבודי ופארי, נין ונכד למזנב נחשלים תמחו שמם וזכרם מעפרי (אזהר' לר"י ברצלוני, אמנם).  —  והמשורר אמר:  אכן אצילי עמך יקלו בסוד השיר ומימיו חשבו מי שחו, וביום קרב כנחשלים נחספו ובנוססם קוץ ודרדר ידלחו (רשב"ג, אולי דמעות).  —  וגם שאר בע"ח:  ויצאו האילים המתחבאים מפחד הארי, וינגחו נחשלי הצאן בהרי (ר"י ב"ר תנח' ירוש' לר"ד בן הרמב"ם).  — ועת':  דורשיך בת ציון יום יום ימעטו, מפלטת מחנך רבים יֵחָשֵׁלוּ, אלה מכאב לב וריש יכשלו, אלה מטוב לב שמנו ויבעטו (יל"ג, אחרי מות שד"ל).  — °ובהשאלה במליצה להרעיונות, המחשבות:  לבי באימת אהבה גוע, כי הזמן אבני נדוד קולע, חילי סעיפי אחריה נחשלו וזמן יזנב ואני יגע (רשב"ג, לבי באימת).  והנה אנחנו פה היום מלקטים שכחת שבליהם ומזנבים נחשליהם (ר"י אלחריזי, תחכמוני יח), ר"ל השירים החלשים, הרפים.  וללמוד ניביו ונתיביו ולזנב נחשלי אמריו (שם יו).  השמתם לבבכם אליו, ואם טעמתם דבש מליו, כי אין מזנב נחשליו, ואין משיג במרוצתו אבק רגליו, מה מתקו משליו, ומה נעמו מהלליו (שם א).  — ובכלל במשמ' °לֵאוּת ורפיון כח:  אום גלות סובלת, ביד אויב נחשלת, גועשת וזוחלת (סליח' יום ה, יחידה).  בעון כי כשלת ולבך אחורנית, זנבוך ונחשלת ראשונה ושנית (סליח' י' טבת, אבותי).  חיש קם כגבור לעשות מצותו לא עיפה נפשו ולא נחשלה (ר"י נאגארא, זמיר' לר"ה, נפשי).  — ואמר המליץ:  ואין חומל עלי, לחזק נחשלי, ונשארו רגלי, סבוכים בסירים (ספ' המוס' לר"ז בן סעדיה ב).  ומי יחזק נחשלי, ואימות מות נפלו עלי שם.  — וכח הגוף ביחס להדפק:  ואיננו חלש (הדפק) כי לא נחשל הכח באיכות או כבד כהחשל הנאדי (קאנון ג יד ד ה).  — ועֵץ נֶחְשַׁל, נרקב:  איזה עץ עומד במים ואינו נחשל ואיזה עץ נחשל (מדה"ג, ויעש נח).

— פִע', *חִשֵּׁל, —  חִשֵּׁל את הרוח וכדומה, שבר והרפה את כחו:  הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקב"ה מחשלו בהרים ומשברו בגבעות (מד"ר קהל', הולך אל דרום).  —  ואת הגוף וכדומה:  חומץ קר ורטוב ממעיט האדומה והדם והזרע ומחשל הבשר וכח הגוף (מ' אלדבי, ש"א ה).  —  ובהשאלה:  כי השררה מחזקתה והדלות מחשלתה ולולי השררה לא היה העולם מתקיים (ר"י א"ת, תמה"נ לרשב"ג כז).

—  קל, °חָשַׁל, —  כמו נחשל:  אשרי אדם בוטח בך, בך אומץ חושלים, בך בטחון כושלים (תיק' ליל שבת בין ר"ה ויוה"כ, אשרי אדם).  —  ומקו' חָשׁוֹל:  דודי נקדתי לך שירי יען שכלך נחשל חשול, ונתיבותיו לך פניתי אולי לבך עליו ימשול (ר"י אלחריזי, תחכמוני נ).

—  הִפע', °הֶחְשִׁיל, —  הֶחְשִׁיל אותו, עשה שיֵחָשֵׁל, ואמר הפיטן: פץ לי מחשילי, מה דודך משלי, פוצי מרפש ומדלי (ר"א קליר, יוצר ב' פסח, אפיק).  בבתר נזל המשיל, והחציו הגביה בסתר, בעמק חציו החשיל, והבריח עד הרי בתר (רסע"ג, עבודה).  זכור אשר עשה לך, אשר קרך ויחשילך (יוצ' שבת זכור, אלהים).