חָשֵׁךְ
1, ת"ז, מ"ר חֲשֵׁכים, — כמו חשֶׁךְ, הלך חֲשֵׁכִים, הלך בחשׁך, במשמ' בפשוטה או במליצה במשמ' רוחנית: מי בכם ירא יי' שמע בקול עבדו אשר הלך חֲשֵׁכִים2 ואין נגה לו יבטח בשם יי' וישען באלהיו (ישע' נ י). — ואמר הפיטן: בוראו הכיר לשלש איתן האזרח, וכתת ושבר אלילי תרח, ומבין חֲשֵׁכִים אורו זרח (יוצ' ב' שבוע', בשורי מעשהו). — והמשורר אמר: וישאף (השמש) ויזרח אל מקומו בראש טלה ויסוב על בתיו כמלך בטירותיו, ויבא בצל ארץ ואז יחשך אורו בצלו למען אין חֲשֵׁכִים תמורותיו (ראב"ע, בשם אל).
1 משק' יָרֵח, ובערב' עַ'אשִק, ועי' הערה לקמן.
2 י"ס כי זה רבים בל"ז מן חשֵכה, אך יותר נראה להניח לרבים זה יחיד בפ"ע, וכן דעת Stade § 324 b, וסמך לדבר גם השם הערבי ע'אשק غَاسِق בשין חרוקה, שהוא מקביל ממש להצורה חָשֵׁךְ בעבר', ומשמ' הוא הלילה החשוך מאד, ועי' הערה להשרש.