ת"ז, מ"ר חֲשֻׁכִּים, —  אדם חָשֹׁךְ, שפל ונבזה, aus niederem Stande; bas; ignoble:  חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חֲשֻׁכּים (משלי כב כט). —  וליח' חָשֹׁךְ:  בל יתייצב לפני פרעה החשוך (פסיק' רבתי, ותשלם).  ואין אתה חושש לדבר מקצת החשוכים מעמי הארץ (ספ' הישר לישועה הקראי, העריות). —  פנים חֲשֻׁכּוֹת, פנים של כעס:  השלו ששאלו (ישראל במדבר)  ממלא מעים ניתן להם בפנים חשכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות (מכי' בשלח ד ב). —  והשתמשו הסופרים בזמן החדש במלה זו במשמ' אנשים בלי השכלה ומתנגדים להשכלה ודעת, Finsterling; obscurant:  הו הו חשכים חסרי לב וזהר, מה יחר אפכם ותקנאו איש דעת, כי יאיר ענים כי יפתח צהר, לראות למאורו כל מום מגרעת (אד"ם, מורדי אור).