*, פ"ע, בינ' חשֵׁשׁ, חַשׁ, עתיד יַחְשׁשׁ, יָחשׁ, צווי חשׁ, חשׁוּ, — א) חָשַׁשׁ פלוני, ירא ודאג, besorgt sein; être soucieux; to apprehend: הנוער את הקלח חוששים אנו שמא יצאו מן העלה לעלה (מכשיר' א ד).  המעלה שק מלא פירות ונתנו על גבי הנהר חוששין אנו שמא ירדו מצד העליון לתחתון (שם).  אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום (פסח' א ב).  ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני (גיט' ג ז).  הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה וכו' אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו (בכור' ג ב).  בן לוי שנתמנו לו ענבים והיו בהן עוללות אין חוששין שמא של עניים הן (תוספתא פאה ג יד).  בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אבי אמו חושש שמא מאכילו טהרות (שם דמאי ב יה).  עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו (ספרי תצא רעד).  ואם אינו מאמין מניחן (את הכלים) בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מביאן בצינעה בתוך ביתו (פסח' נה:).  מפצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע (ביצ' לד.).  רב אומר חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא (סוט' לח:).  ונקה האיש מעון אינו חושש שמא תלתה לה זכיות (מד"ר במד' ט).  — וחוששני: אמר לו (יצחק לאביו) אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין (מד"ר בראש' נו).  ועוד יש לי מעות להרצותן אך חוששני פן אהיה לפני רבינו כמטריח (ס' הישר לר"ת, שאל' נה).  — וחָשַׁשׁ לְדָבָר, במשמ' זו: המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לולד (נדה ג ג).  אם יש לה ווסת הרי זו חוששת לווסתה (תוספתא שם ח ב).  הרי שיש בו עשר שערות לבנות כלום הן סימני טומאה אלא שתים חוששנו למותר (שם נגע' ב ג).  טומטום זכר ואנדרגינס זכר תשב לזכר ולנקבה וחוששין לזכר (שרידי הירוש' נדה ג).  — וחָשַׁשׁ  משום דבר: הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות (כלא' א ט).  שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית (ב"מ ה ה).  ירד לתוך שדה חברו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש  משום גזל תרומתו תרומה כיצד יודע אם חושש משום גזל ואם לאו הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם היו יפות אינו חושש משום גזל ואם לאו הרי זה חושש משום גזל ואם היה בעל הבית מלקט ומוסיף עליהן בין כך ובין כך אינו חושש  משום גזל (תוספתא תרומ' א ה).  רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואין חוששין משום ריבית (שם שקל' ב יב).  ראת כתם ואחר כך ראת דם הרי זו חוששת משום זוב דברי ר' מאיר וחכ"א אינה חוששת משום זוב (שם נדה ג ג).  הנותן לשכינתו פת לאפות בו תבשיל לעשות לו אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשרות (ירוש' דמאי ג כג ד).  הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוקי אברים (חול' נא.).  — וחָשַׁש לדבר משום דבר: ופוצעין אגוזים של תרומה בידים סאובות ולא חששו להן משום טומאה (תוספתא פרה יא ו).  הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר ואם אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור ותבלין  שבה משום שביעית ומשום מעשר (חול' ו.).  — וחָשַׁשׁ עַל דבר משום דבר: אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הילך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך (ירוש' דמאי ו כה ד).  —  ודבור רגיל, עושה דבר ואינו חשֵׁשׁ, ר"ל אין לו לדאג משום דבר: מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם (שבת כב ד), ר"ל אין לו לדאג שמא בא עי"ז לידי חלול שבת.  ונותנה (את הסלע החסֵרה) למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה (ב"מ ד ו).  ואסור להעלותו (את הבשר) עם הגבינה על השולחן וכו' אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש (חול' ח א).  שני אכסנאין אוכלין על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין (שם ב).  אין פוחתין לעניים בשנת מעשר עני מחצי קב חיטין וקב שעורין במה דברים אמורים על הגורן אבל מתוך ביתו נותן כל שהוא ואינו חושש ושאר מתנות כהונה ולויה נותן לו כל שהוא ואינו חושש (תוספתא פאה ד ב).  גוי שאמר לו לישראל תן שמן על גבי מכתי ודאי אסור דמאי מותר נפל על גבי בשרו משפשף ואינו חושש (שם דמאי א יח).  סך אדם את עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש (שם שבת ג ה).  אין שורפין שתי פרות בגת אחת משנעשת אפר מביא אחרת שורף על גבה ואינו חושש (שם פרה ד ה).  חמרים מקבלין מבעל הבית ומעמידין במקום היוקר כשער הזול ואינן חוששין (שם ב"מ ד ח).  עומד הוא גוי וחולב בעדר וישראל עומד על גביו ואינו חושש (ירוש' תרומ' ח מה ד).  מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש (שם שבת א ג:).  היה הולך אצל רבו אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים  ואינו חושש (שם יומ' ח מד ד).  אם יש ביום כדי למרק ממרק ואינו חושש (שם יבמ' ח ט.).  מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש (שבת לא.).  אמבטיאות  של כרכין מטייל בהן ואינו חושש (שם מ.).  מניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא נכרי ומהפך בו עד שיבא ישראל מבהכ"נ או מבית המדרש ואינו חושש שופתת אשה קדירה ע"ג כירה ובאה נכרית ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מבהכ"נ ואינה חוששת (ע"ז לח.).  דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש (כרית' כא:).  כשאדם אוחז המגן אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש (תנחומא לך לך יד).  כנדה שיש לה טהרה במקוה והכהן עמה בבית ואינו חושש (שם מצורע יח). — וחָשַׁשׁ לפלוני מדָבר, ירא ודאג שמא יקרה לו לפלוני הדבר: אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת (שבת יו ז, שם כב ג).  ולמה היו (חיילי נבוכדנצר) רודפים אותם (את ישראל) אלא היו חוששים לנפשם לומר אלהיהם של אומה זו מצפה להם שיעשו תשובה שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב (פסיק' רבתי לא.).  חָשַׁשׁ לדבר, נתן דעתו להדבר, השגיח בהדבר, etw. berücksichtigen;  faire attention à; take in consideration : מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת (יבמ' טו ח).  עומד על הגורן ומעשר ואינו חושש למי שאכלו שאין אחריות לרמאין (תוספתא דמאי ז יב).  להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו (ביצ' צו.).  זה יום של גלות שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין עליו שאומרים לא תבוא עלינו רעה (מד"ר במד' י).  אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ואין חוששין לפתילתו להחליפו עד שיכלה (מס' סופרים כ ד).  מפני עוצם דקותו לא חשש לו ולא הקפיד עליו (יסו"ע לר"י ישראלי לט:במקור נדפס 'ירראלי ' ).  אפילו האילת ילדה העפרים ועזבה אותם וכו' ולא חששה על ילדיה אעפ"י שהיא רחמנית (רד"ק ירמ' יד ה).  — וחָשַׁשׁ לעשות דבר, sich kümmern;  se soucier; to trouble about : הישן ביום אינו חושש לחלוץ את תפיליו (מס' תפלין א, הוצ' קורכהיים).  בעל הבית העושה אותן לעצמו איננו חושש לייפותן כל כך (רש"י פסח' לז.).  לפי שעת צרה היא או שרוצה לצמצם סעודתו ואינו חושש להרבות אוכלין (רשב"ם ב"ב קמה:).  הזכיר מכת היאור ולא חשש להזכיר נטית ידו על כל מימי מצרים (ראב"ע שמות ז כ).  שבעל החצר לא חשש למחות בו כיון שהוא פחות מטפח (טוחו"מ קנג ה).  אבל היכא שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני (שם קנז ט, בשם הרא"ש).  כל ימי הקיץ הייתי אומר עדיין יש לי שהות לאכול מהן (מהענבים) ולא הייתי חושש לאכלם (ראש' חכמה, פ' ד"א).  —  ובמשמ' °אכפת לו: וקרא (בן המלך המת) לכל האנוסים והבטיחם הבטחות ורמז להם שאינו חושש אם יאמינו במה שיאמינו (שבט יהוד' ד).  כיון שהוא לבוש הרוג אין אדם חושש בו לרחצו וללבשו (רד"ק ישע' יד יט).  — וגם בנטיות כמו חסרים: רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל רבי לעזר חש למעוט (ירוש' דמאי ב כב ג).  להפסד מרובה חשו להפסד מעט לא חשו (שם תרומ' ח מו.).  עד כאן חשו למראית העין מיכן ואילך לא חשו למראית העין (שם כלא' ב כז ג).  לוים המוזהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול (שם יבמ' י י ד).  שהיה אגרונימוס גדול ודחק עליו להיות מוכר בזול והתירו לו להיות מוכר טבלים והלוקח יחוש לעצמו (שם דמאי ב כב ג).  אמר ר"א בר' צדוק פעם אחת נכנס אבא להסב בבית ר"ג והביאו לפניו אניגרון ואכסיגרון ועליהן פלפלין שחוקות ומשך אבא את ידו אמר לו ר"ג אל תחוש להן מערב יום טוב היו שחוקות (תוספתא יו"ט ב יו).  מעתה לא יחושו כהנים על חלתן (ירוש' שבי' ו לו ג).  וכלים טעונין טבילה א"ר בא אני אומר שמא היה שם אחד מן הכלים שלא הוזה מעתה נחוש לכולן וכו' (שם, סוף חגי').  לך אמור להם אל תחושו  למניינכם (חגי' ג:).  בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וכו' א"ל רבא לרב נתן בר אמי חוש לה (ב"ב קלה.).  א"ל (ר"ח לר"ש בן לקיש) לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ונכרי ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחד ולא חשו להם חכמים (ע"ז יא:).  אמר לו (הקב"ה למשה) אם אין אתה איש דברים אל תחוש הלא אני בראתי כל פיות שבעולם (מד"ר שמות ג).  — וחש לאמר: וחש לומר שמא אותה שקבע מעשרות לקט היא (ירוש' פאה ה יח ד).  וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומ' מעשר למקום אחר (שם דמאי ה כד ג).  צריך להתנות ולומר אם מאותה שמכניסין לשוק היא מה שעשיתי עשוי וכו' וחש לומר שמא מאותה שמכניסין לבית היא (שם מעשר' ג נ ג).  ואפילו נתקלקלה המצודה וחש לומר שמא לא ניצודו מבעוד יום (שם ביצ' ג סב.).  ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים וחש לומר שמא מצא ואיבד (שם כתוב' ד כח ג).  — ב) *חָשַׁשׁ באבר מאברי הגוף, הרגיש כאב באבר זה: החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו וכו' החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ (שבת יד ד).  החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת (יומ' ח ו).  ואלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה (נדה ט ח).  החושש בגרונו לא ירדנו בשמן (תוספתא תרומ' ט יב).  ולא חולה מסוכן (דוקא פטור מן הסוכה) אלא אף מי שחושש בעיניו וחושש  בראשו (שם סוכ' ב ב).  אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת (מד"ר דבר' י).  חשש המלך במעיו ולא הניח סם בעולם שלא השקוהו ולא נתרפא (והזהיר, בתקותי).  — וחָשַׁשׁ אֵֶת אבר פלוני במשמ' זו: החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן ולא יסוך יין  וחומץ (ירוש' מע"ש ב נג:).  שכן אשה חוששת אחת מעיניה וכוחלת חבירתה ויוצאת לשוק (שם שבת ח יא:).  אמר רשב"ג מעשה שהייתי חושש עיניי בקיסרין וכו' (שם סוכ' ב נג.).  מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו (מד"ר בראש' לד).  התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש (שם שמות ב).  שכל מי שזוכרו (את אחשורוש) חושש את  ראשו (שם אסתר א).  למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחד לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך (שם במד' כג).  החושש פיו מטילין לתוכו סם ואפילו בשבת (הלכ' פסוק', יוה"כ).  תרגיש בעצמה (האשה בשעת וסתה) מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה (רמב"ם איסורי ביאה ח ב).