*, מיחוש, ש"ז, — כמו חשש, בֵּית מֵחֹשׁ, מקום לחשש: הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש וכן בגירושין וכו' איני אישך איני בעליך איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש (שמואל, קדוש' ה:). קראה (היבמה) ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית מיחוש (יבמ' קה.).— ומצוי בסהמ"א: ואעפ"י שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג' טפחים ויונקים זה מזה אין כאן בית מיחוש (רש"י שבת פד:). ועל הסילונות ששאלת אם יכולין לעמוד עליהם בשעת טבילה וכו' איני רואה שום בית מיחוש (שו"ת הרא"ש לא ג). שדחפה (הנחש את האשה כלפי עץ הדעת) והוכיח שלא מתה בנגיעה וכו' שהמיחוש הוא שהעץ מצד עצמו ממית וכו' הרי נגעה ולא מתה (אור החיים, בראש' ג ד). ארץ פלשתים לא היו (הנשים) כעורות כ"כ כמצרים וכו' אלא הוא אמר עליה (אברהם על שרה) אחותי היא כי לא היה בית מיחוש באנשי מצרים שהיו בתכלית הכיעור והיא בתכלית היופי (שם לך לך יב יא). — ועי' מֵחוֹשׁ, וצריך להוסיף: אשה שיש לה וסת קבוע וכו' וגם אין לה מיחוש בשעת השתנתה אלא בשעת תשמישה (שו"ת באר עשק ב). יאונה אליו מחושים ומכאובים בלי קדחת כמו מיחוש ראש או לב או כבדות בשאר אברין (הקד' שו"ת מעבר יבק).