, פ"י, עת' יַחְתֶּה, לַחְתּוֹת, — חָתָה גחלים וכדומה, גרפם ממקום למקום בידו או בכלי: ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא ימצא במכתתו חרש לַחְתּוֹת אש מיקוד (ישע' ל יד).  הֲיַחְתֶּה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה (משלי ו כז).  אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חֹתֶה על ראשו (שם כה כא=כב).  — ומצוי בתו"מ: נטל את המחתה ןעלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחותה מן המעוכלות הפנימות (יומ' ד ג).  מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה וירד ועירן לתוך של זהב (תמיד ה ה).  שיצאה (האשה) ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה (טהר' ז ט).  (המוציא חרס) כדי לחתות בו את האור (שבת ח י).  כלבה של ספרין ושל רופאין ושל עושה זכוכית שנחלקה לשנים טהורה ושל נפחין שנחלקה לשנים טמאה מפני שהוא בתחילה חיתה בה את הגחלים ועכשו חותה בה את הגחלים (תוספתא כל' ב"מ ג יא).  החותה גחלים מתחת הקדירה בשבת (ירוש' שבת ב ה.).  חתה והקטיר ונשפך הדם (שם יומ' ד מא ג).  — וחתה בגחלים: גזירה שמא יחתה בגחלים (שבת לד:).  — ואמר המשורר: פגשתם נעמו נחל שתיתם, דרשתם זעמו גחל חֲתִיתֶם (ר"י הלוי, אמר לצבא שחק).