*, פ"ע, עת' יַחְתֶּה, — כמו *חוּת: נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב (מד"ר אסת', והשקות). שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו (רמב"ם תרומ' י).