ש"ז, מ"ר חִתּוּלִים, — מטלית יחתלוה על מכה וכדומה, Binde; bandage: את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חִתּוּל לחבשה לחזקה (יחזק' ל כא).  — ואמר הפיטן: צעקתי לצור מכאבי, מתי חתול מכאובי, צפות באבדן מרכבי (יוצ' ב' פסח, אפיק).  זאת העיזה ומצחה לא בישן,לב לה לדעת רק חדת לישן, חתול סם היושם וגגע ידושן, זה כמה שנים ישן נושן (שבת בראש', אחשבה).  הלב יכוֵן למעלה מעלות שמיר ושית, חתול חלחוליות מדיח ידיח יקציע מבית (שבת תשוב', אבחר).  הוחגר אבנט שש כולו, הקיפו בשילוש כנחש בעיקולו, הוכן ליישר עקב מפיתולו, הכינו כאומן מראות חיתולו (משול' בר' קלוני', אשוחח, Elb. 129).  כיון זהורית בקרניו לאזרה, כהדחפה גולגל וגוזר כגזירה, ירימו גם ירעו נזורה, יריית שעיר חיתול מזורי (שם).