, פ"י, — קל לא נמצא במקרא.

— פֻע', חֻתַּל, הָפע', הָחְתֵּל, — שחתלוהו בחִתּוּלִים, eingewickelt w. ; être emmailloté; be swaddled : ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת וְהָחְתֵּל לא חֻתָּלְתְּ (יחזק' יו ד).

— פִע', °חִתֵּל — חִתֵּל המחלה, חִתֵּל אֶרֶךְ, עשה חִתּוּל על המכה: אכוף לך ראש ה' חילי, אכריע לך ברך לחתל מחלי, אכתירך משירי מחולי (קינ' לת"ב, אאדה).  — ובמליצה במשמ' הצלה וישועה: השגיח עפר מחרך ארבות, וְחִתֵּל1 ארך בתֵּכֶס  תערובות (שבת החדש, אתית עת).  רחצו והזכו כל קהלי, וְחִתְּלוּ חבש עצב מחלי (שבת פרה, אצילי עם).  שמצם (של ישראל) העברת, דפיָם הצללת, קצפם השבת, לחתלם חשבת, וישעם קרבת (יוצ' ב' פסח, אסירים).  — ובמשמ' העקרית, בענין חִתּוּל הילד: ויחתלו גופו (של התינוק) בנחת שלא יתעוותו אבריו (מ' אלדבי, ש"א ה).

— נִפע', °נֶחְתַּל, — נעטף בבגד: טהרת לבוש תפארתכם ציציות אשר לארבע פאות שתולים, טעינת בגד פתיל תכלת להיותכם בו נחתלים (אזהר' ר"י ברצלוני).

— קל, °חָתַל, — חָתַלֹ סחורה וכדומה: החותלות אשר חתל מע"ל את הסחורה בהן גרועות מאד ובלתי מסוגלות למשוך את עיני הקונים על הסחורה (מא"ג, קרית ספר כז).