חֶתֶךְ
* 1 , חֲתָךְ2, ש"ז, — א) מקום שחתכו שם: קשרי עני וכו' הרי אלו אינן חוצצין ר' יהודה אומר צריך להטביל את כולו מפני החתך (תוספתא מקוא' ז ג). לא נצרכה אלא למקום חתך (ערוב' יח.). נוטלין את היבש מן האילן וסכין שמן את החתך כדי שלא יכהו שרב (ר"נ גאון, סוף תשו' גא' ריט"ע). — ב) °כמו חתיכה, חלק מתוך דבר: בין הגזרים האלה בין שני החתכים (השרש' לריב"ג, גזר).
1 כך בוקשד' וכך בצ"ד. דוד מהתפוחים: והשם חֶתֶךְ, וכך הספרדים.
2 לוי ויסטרוב, וכך אשכנזים.