*, ש"ז, מ"ר טְבָעִים, — א)  מַטְבֵּעַ, חתיכת מתכת טבועה עליה צורה וכדומה, וקבוע בחקי המדינה לתשלומים במקח וממכר, Münze; monnaie; money:  שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעים ובקשו לשקול דנרים (שקל' ב ד).  לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן שקלו טבע (ירוש' שם ב מו ד).  אמר אביי בקשו לגנוז (דנרי אדריינוס וטרינוס) מפני טבעה של ירושלם (ע"ז נב:).  — יצא טִבְעָהּ של ממלכה פלונית או טִבְעוֹ של מלך פלוני בעולם, מטבעות של ממלכה זו או של מלך זה מתקבלות בכל העולם, ובמליצה במשמ' נתקבל שלטון של הממלכה או המלך על העולם:  זו פרס חייבת שטיבעה יצא בכל העולם כולו (שבוע' ו:).  אמרה לו (אביגיל לדוד שדן את נבל כמורד במלכות) עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם (מגי' יד:). — ב) יסוד, והוא העצם הראשון שנברא בעולם שממנו מתרכבים שאר העצמים, Urelement; substance; element:  ארבעה טבעים שברא מהם הקב"ה העולם השלשה הם עליונים זה למעלה מזה והרביעי הוא התחתון הכבד שבכולן ואלו הן הארץ היא הכבדה שבכולן וכו' המים למעלה מן הארץ האויר שממנו נוצר הרוח למעלה מן המים והאש למעלה מן האויר (מד"ר במד' יד).  שכל דברים שמתחייבים ונעשים בעולם בהשתנות עקרם מן הבריאה והיצירה הנבראת מששת ימי בראשית מארבעה טבעים ומן איכיות ואותיות שמן האש והאויר והמים והארץ נצמדים (פי' י' הדבר' לנסי בן נח, לקו"ק 3).  — ג) °הכח המהוה את העצמים ועושה אותם כמו שהם1, Natur; nature:  ומצאנו בבריאתו של עולם ארבעה דברים צווי מלאכה מטביע וספור ויאמר אלהים יהי אור הוא צווי ואשר אמר ויהי אור הוא מלאכה ואשר אמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך הרי טבע (פי' י' הדבר' לנסי בן נח, לקו"ק 7).  החכם היודע טבע העולם (יוסיפון ד). חרטומי מצרים וחכמיה המתעסקים בחכמות הרקיע ובטבעי היצורים והכוכבים (שם ו).  אמר הכוזרי וזהו המיוחס אל הטבע אמר החבר ומה הוא הטבע אמר הכוזרי הוא כח מהכחות על מה ששמענו בחכמות ואין אנו יודעים מה הוא אבל החכמים יודעים אותו בלי ספק (כוזרי א עב).  כי הצורה אשר בה יהיה עצם צמח מבלתי צמח וחי מבלתי חי איננה מן הטבעים אך מעשה אלהי מאת האלהים יתברך קוראים אותו החכמים טבע ואמת הוא כי הטבעים מזדמנים לקבול המעשה ההוא כפי ערכם (שם ג כג).  הטבע שם לדבר אשר אינו נמצא אך יודע מכחותיו ופעולותיו (רמב"ע, ערוג' הבשם, ציון ב).  כי הכח הבשריי קצר מהשיג והטבע האנושיי חסר מהשלים (הקד' חו"ה).  שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה (רמב"ם, רוצח ו יב).  וזה הענין אשר ישבחהו אריסטו תמיד ויאמר הטבע חכם לא יעשה דבר לבטלה (ר"ש א"ת, מו"נ ב יד).  כשברא הבורא זה המציאות והגבילו על אלה הטבעים נתן בטבעים ההם יכלת לחדש כל אשר חדש מן הנפלאות (ר"י חריזי, שם ב ל).  והטבע האלהי פעל בראשונה דבר בטל חלילה לנו להאמין זכות אדם 14. והטבע החכם מסיר הדאגות  (משל הקדמוני א).  חכמים מחוכמים על דרך ההשאלה כי חכמתם אינה במחשבה ועצה אבל מטבע מוטבע בהם ועל כן אמרו הטבע חכם בלא שכל (פי' משלי לזרח' הלוי ל כח).  כי השם יתעלה משגיח רוצה ויכול לשנות הטבעים שהוא אדון הטבעים לקיימם או לשנותם (שו"ת רשב"א י).  לא תמלא האוזן לשמוע מוחשיה לרוב החלופים אשר בהם אלא שעם כל זה ימצאו בהם טבעים קיימים (רלב"ג קהל' א).  בשנת חמשת אלפים ואחת וארבעים, לצאת לפועל אדם וטבעים, ויעבר רוח עליו, והבין רוח פעליו (הקד' משל הקדמוני).  כי הטבע הוא אחד מעבדי האל ומשרתיו יצונו וירוץ כעבד לפניו (מ' אלדבי, ש"א א).  — ואמר המשורר:  היתכן בתנועת הגלגל מבלי הרכבת הטבעים, ובעלייתו וירידתו מבלתי ביאת הפגעים (עמנ', מחב' כד).  — טֶבַע נעלם:  וע"כ קראוהו בעלי הטבע (את כח הסגולות של הגופים) טבע נעלם לא ידע טבע הסגולה הזאת אלא אדון הטבע (רשב"צ דורן, מג"א חלק שוסינו א).  — °לפי טֶבַע העולם, בדרך הטבע, הטבע הנהוג: וקחו לכם עדים ודמיון ומשל מבהמות והחיות המתגאים ומושלים זה על זה לפי טבע העולם וסדרו (יוסיפון פד).  ועדיין לא השגתי לגבול בקשת המות בדרך הטבע לא בבחירה בלתי רצון ולא ברצון בלתי בחירה (שם פה).  אם בשנת היובל אחרי חשבונך ודי בזה ארכא בחיים זמן ועדן כפי הטבע הנהוג (ר' קלוני', אבן בחן עג).  — °טֶבַע האדם וכדומה, התכונה הנטועה בו מברייתו: כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מעוטה וכמה אנו קשים להמשך אחרי האמת (חו"ה, חשב' הנפ' ג).  שהנביאים כשתבואם הנבואה אעפ"י שיהיה במראה עכ"ז יתקלקלו טבעיו ויזדעזעו בניני גופו (ר"י אברבנאל, ראש אמנה א).  ואפי' אם יעשה כל העברות שיש בעולם מצד התאוה והיצר וגבורת טבעיו החסרים הנה הוא מפושעי ישראל (שם).  אחר זמן כשיתעוררו ויתחזקו בו הטבעים ראוי מדרך הטבע שידבר או יגמגם גמגום שרובו יהיו מלות מדוברות (שאל' ר' הלל לר"ז הלוי, או"נ ב).  לכן צריך אדם לכוין שעת החבור בחצי הלילה שהוא שעה שנפשו מיושבת עליו ושקטו טבעי הגוף מרתיחת המזון שאכל (מנוה"מ ג ב ו ו).  — יצא מטבעו, נשתנה ממה שהוא בטבעו:  ואמר המנסה שאם תקח האלים הנזכר ויתלהו עליו למי שיצא מטבעו ר"ל שאין לו פנים יפות ויש לו ג"כ דאגה יסור למראהו ולטבעו הראשון (ראב"ע, ספ' הנסיונות ב).  —  ורפו טבעיו של אדם:  והגיע לעת זקנותו בחולשת טבעיו ואפיסת כחותיו (המאירי, הקד' למשלי).  כי גם אם ארכו הימים ונושנו העתים מן היום אשר נתחברנו בעיר רומי עד היום הזה ורפו טבעיי ונחלשו כחותיי מאז ועד עתה עם כל זה לבבי חדש וטבעי חזק וכוחי גדול להתחבב בחיבתך (מכת' ר' הלל ע"ד ספרי הרמב"ם).  — ובמשמ' תכונה ומנהג קבוע:  שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו (רמב"ם תמור' ד יג).  כי טבע האדם תלוי במנהג (הוא, אגר' לבנו, דרך טובים.).  לפי שטבעה של אשה להתביש יותר מן האיש (ספ' מוסר לר"י בן יהודה א).  —  טֶבַע שני, ר"ל תכונה קבועה שלא היה לו מקודם:  יגביר שכלו על תאותו עד שתשוב יראתו לו טבע שני (המאירי משלי ט).  —  טֶבַע דבק:  יהיה תמיד נכנע ושפל עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק לא יפרד ממנו (חו"ה, הכניעה א).  —  ובמשמ' מדה ממדות הנפש:  יש באדם ארבעה טבעים שכל וסכלות ויושר ותאוה (מוסרי הפלסופ' ב ב).  — מה שאחר הַטֶּבַע, מה שלמעלה מהטֶבַע:  ויקראו ג"כ את החכמה האלהית מה שאחר הטבע (מלות הגיון יד).  זאת היא סברת בעלי העיון האמת במה שאחר הטבע (אמונ' רמה ב א).  ויאמרו בעלי העיון במה שאחר הטבע כי אחדותו ית' הוא עצמותו (שם).  שהתחלת הדברים הנפסדים תהיה בהכרח מתחלפת להתחלת הדברים הבלתי נפסדים והיא אחת מהשאלות אשר יחקור בהן הפלוסוף במה שאחר הטבע (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג יג).  —  ד) °בהשאלה, יציאת הצואה מהגוף:  ואמנם ההוראה מדרך העיכול הנה העכול הטוב אמנם יהיה כשיהיה המאכל הנקל עליו וכו' וביאת הטבע לצאת נקלה (קאנון ג יג א יד).  אמר אבוקרט מי שיהיה בבחרותו רך הטבע או קשה הנה יהיה בזקנותו בהפך (שם יו א ב).  ואם יהיה הטבע נעצר ראוי שישתה בכל יום פעם מזה המשקה (שם י ה ד).  וראוי שיתמעט מהם העוגות הקובצות ואעפ"י שיהיו חזקים כמו עוגות ברבריש וביחוד בעת העצר הטבע (שם ד יד יב).  —  ובהרחבה, עולם ומלוא:  הבט ימין ושמאל קדמה וימה, פה תרדמת נצח נרדם הטבע (יל"ג, בית מועד לכל חי).