*, פ"ע, טֹבֵל, טֹבֶלֶת, טָבוּל, טְבוּלִים, — שהיה טֵבֶל: אין תרומה טובלת בפירות שלא נגמרו מלאכתן (ירוש' מעשר' ב מט ד).  ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים אמר לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר ששים לוג טבולין ואני ואת חולקים את המעשרות אסור (שם דמאי ו כה ג).  המוכר פירות טבולין לחבירו הרי זה רץ אחריו ומתקנו (שם ז כו:).  חולין הטבולין לחלה כחלה דמו (נדה ו:). היה ככר טבול אכלו עד שלא עישרו (מד"ר ויקר לג).  — ובמשמ' פעל יוצא, עשה טֵבֶל: מתוך שיודע שביתו טובל אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה (ירוש' מעשר' ב מט ד).  פירות שלקטן שלא לצורך השבת וקדש עליהן השבת ר' יוחנן אומר השבת טובלת ר"ש בן לקיש אמר אין שבת טובלת (שם).  היסב בשדה טובל אם לא היסב אינו טובל (שם ד נא:).

— נִפע', *נִטְבַּל, — נהיה טֵבֶל: בטבל שנטבל מדבריהן אבל טבל שנטבל דבר תורה (אף חכמים מודים) (ירוש' מעשר' א מט:).  אשכול שסחטו לכוס נטבל לתמחוי לא נטבל (שם ד נא:). תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה (שם).